ג'וני ואבירי הגליל: גברים אנוסים

Untitled

עכשיו יכולה להתוודות שבמקור "ג'וני ואבירי הגליל" עוררה בי רתיעה, ובגלל זה הבטתי בה רק בחצי עין, ואלמלא הזדמן לי לדבר עם יוצרה ולקבל הזמנה אישית לצפות בה אולי הייתי מפספסת אותה לחלוטין. בדיעבד אני ממליצה עליה בפה מלא לצפייה, לכל מי שמגדר וסקס ישראלי מעניין אותו.

בהתחלה נדמה היה שהסדרה מנסה (ומצליחה) להגיע לשיאים חדשים בתחום הסצנות המיניות שצולמו בארצנו. מטרה זו היתה מפוקפקת בעיניי, כי איש לא חושב על המחיר שנדרשים לו השחקנים (ולרוב השחקניות) בסצנות כאלה. אפילו פמיניסטיות מושבעות נוטות להזדעזע מ"זנות מתועדת" (פורנו) אבל לקבל כמובן מאליו סצנות סקס ב"משחקי הכס" או "ישנן בנות". סצנות כאלה תמיד גובות מחיר מהמשתתפים והמשתתפות.

לא כל מי שמזמינה נער ליווי היא חטובה, או מריחה טוב. היה ספק שהסדרה מודעת עד תום להשלכות של זנות כי הסדרה נקטה בתחילתה טון קליל ובנוסף היתה לא אחידה ברמתה וכללה לעיתים סצנות לא משכנעות (למשל: נער ליווי נשלח אל ביתה של לקוחה בהפתעה וללא תיאום. תסריטאי סביר היה תוהה מה אם בן משפחה או סתם אורחים היו אותה שעה בבית?) סצנת סקס עם חדירה של אישה לגבר (אושרי כהן) היתה נועזת אבל קדמה לה שיחה יומרנית שחשפה שמרנות בבסיסה. מעל לכל היתה התחושה הלא נעימה שזנות מוצגת כעניין כיפי, ועוד כזה שנערה בת עשרה היא המנהלת האדמיניסטרטיבית שלו, שערורייה.

אבל אט אט, ככל שמתרבים הקשיים שג'וני נתקל בהם במקצועו החדש, נכנסה לי הסדרה ללב וסצנת חלום צה"לית עם קצין נפגעים כבר שבתה את ליבי בלי שתכננתי ("ולבכות?" שואל-תובע קצין הנפגעים את הודיה שאינה מצליחה לחלץ מעצמה ולו דמעה למשמע מות בעלה). כנ"ל סצנה בה נשאב אושרי כהן במלואו לתוך ואגינה של לקוחה ומוצא עצמו במים הרטובים. עם כל פרק גאה הטעם המר, החמוץ, של עבודת הליווי של הגברים, וכשג'וני מגשים ללקוחה אלימה (מירב גרובר) פנטזיה, עם דמעות בעיניו, כבר לא נשאר מקום לספק שהעבודה החדשה המיתה משהו בתוכו.

בסופו של דבר הסדרה היא מעניינת ואף חתרנית, לא מעצם העיסוק הישיר בסקס אלא כי היא נוגעת בעצב חשוף  ונותנת תחושה שהיא אומרת אמת יוצאת דופן על גברים בסקס: לא עוד מכונות מין חסרות רגש, אלא בני אדם בשר ודם שנפגעים מחיפצון והזנייה, וברגע שמראים גברים נפגעים, מי יפקפק עוד בפגיעה שנשים נפגעות? גם אם זנות היא מקצוע לגיטימי (עניין הנתון לדיון כואב) הרי שהיא באה עם מחיר, ובמחיר הזה עוסקת הסדרה בסופו של דבר, או כמו שמספר היוצר, דני רוזנברג:

"יעבור עוד זמן במהלך עלילת הסדרה עד שג’וני יפסיק לשטות בעצמו ובאחרים ויקבל אחריות מלאה על בחירותיו. בדרך  הוא יפגע בכל היקרים לו ויאבד את אמונתה של הודיה אהובת ליבו. רק בסיום העונה, לאחר שהשאיר מאחוריו אדמה חרבה, לאחר שהרס לחלי את הסיכוי לאהבה ולקח לה מבחינתה את הבית, לאחר שגרם לכל חבריו להיפגע אנושות ולאחר שגרם להודיה לראות אותו במערומיו, רק אז נראה שהוא מתעורר. הבחירה האחרונה שלו, להציל עבור הודיה את המטע, היא אולי הבחירה היחידה ה”אבירית” באמת במהלך העונה".

עוד ניתן לצפות בסדרה  ב-VOD  YES בחינם, אז אם אתם בסביבה אולי תקדישו לה מבט.

*הכותבת היא מרצה למין ומגדר בקולנוע פופולארי. למידע על הרצאות.
לעזרה אקדמית בכתיבת עבודות בקולנוע ומגדר צרו עימי קשר: d_tv25@hotmail.com

 

 

חוברת צביעה של נסיכות חזקות

כשבנה בן השלוש נשבע לא לבכות בגלל ש"גיבורי על אינם בוכים", הגיבה הקומיקסאית ליניאה ג'והנסון ביצירת חוברת צביעה מיוחדת של גיבורי על רגישים. היה זה אך מתבקש שתיצור כעת חוברת המשך שתציג נסיכות במגוון סיטואציות "גבריות" לכאורה, הכל בשם הגמשת גבולות המגדר וניפוץ תבניות וסטריאוטיפיים מגדריים.

דווקא הרתיעה הראשונית של ילדים מעבודותיה המאתגרות מגדרית, גרמה לג'והנסון לדבוק במטרתה ולייצר עוד ועוד איורים שישברו את תפקידי המגדר. לדבריה, ליבה נשבר על שבגיל כה צעיר הם כבר שבויים בסטריאוטיפים, בת נמדדת על פי יופיה, בן נמדד על פי חוזקו וילד לבוש שמלה הינו מחזה משפיל.

את הטמעת המסרים השלייים והמקובעים של תפקידי המגדר היא מייחסת בין היתר לסרטי דיסני, בהם זיהתה לדבריה חד מימדיות של הדמויות הנשיות וחלוקה קבועה בין גיבורות יפיפיות טובות ומכשפות מכוערות ומרושעות. דווקא המכשפות הינן דמויות חיוביות יותר להזדהות, בעיני ג'והנסון.

חוברות הצביעה שיצרה של "הנסיכות הסופר חזקות", נועדו להעניק לנסיכות עומק ורבדים נוספים מלבד יופי. לדבריה, החוברת אינה מיועדת לבנות בלבד, נהפוך הוא, שאיפתה היא שילדים וילדות יוכלו לאמץ גיבורים מהמין השני, מבלי שזה יחשב ליוצא דופן. תחזיקו לה אצבעות.

להורדת החוברת המלאה

אודות החוברת

*הכותבת היא מרצה למגדר ומיניות בתרבות וקולנוע פופלארי. למידע על הרצאות קרובות.

 

snow white

superhero princess

דרך: www.huffingtonpost.com איורים: ליניאה ג'והנסון

**אהבתם.ן? שתפו או תמכו בסכום סימלי וקבלו מחזיקי מפתחות פוליטיים מרהיבים.
לתמיכה במסגרת פרוייקט הדסטראט לתמיכה בפייפל: d_tv25@hotmail.com

11896128_1026893170664891_7928209687385738941_n

גופים נחשבים: חוברת צביעה ייחודית של גיבורי על בגרסה הרכה והרגישה

כשבנה בן השלוש נשבע לא לבכות בגלל ש"גיבורי על אינם בוכים", הגיבה הקומיקסאית ליניאה ג'ונסון ביצירת חוברת צביעה מיוחדת. כן, גיבורים בוכים לפעמים. הם ממש כמונו. טוב, כמעט.

איור: Linnéa Johansson

"אני יודעת שהוא ילד רגיש", אומרת ג'ונסון, 29, על בנה, "ואני רואה אותו מתאים את עצמו לאט לאט לתבנית המגדר. כואב לי לראות אותו בולע ומחניק את רגשותיו. הרעיון שבנים אינם יכולים להיות פגיעים הוא בולשיט". אומרת ג'ונסון וכך גם כתבה בבלוג שלה.

The notion that boys can't be vulnerable is
איור: Linnéa Johansson / Via limpan.org

"כציירת קריקטורות ומעריצה גדולה של קומיקס בעצמי אני יודעת שגיבורי על הם למעשה דמויות מורכבות ואמוציונליות", הוסיפה המאיירת, "הבעיה היא שבגרסאות הילדים מראים רק את הגרסאות האגרסיביות והאלימות שלהם. קומיקס מלמד את ילדינו מגיל צעיר שהרגש היחיד שמותר להחצין הוא כעס".

כיום, כל אחד יכול להוריד את יצירותיה, שבתחילה חלקה רק עם בנה הבכור כספיאן. ביצירות ניתן לראות את גיבורי העל כשהם אופים עוגיות או נהנים מרוך של גור חתולים:

 איור: Linnéa Johansson

 ספרה של ג'ונסון מציג את הגיבורים נהנים מזמן איכות ביחד עם בני משפחתם.
Johansson's book shows superheroes enjoy spending quality time with their families.
איור: Linnéa Johansson / Via limpan.org

ואפילו כשהם מעריכים שמלה יפה:

And they know how to rock a dress.

איור: Linnéa Johansson / Via limpan.org

גיבורי העל שלה אפילו הולכים לשירותים!

Superheroes also poop. Because, you know, everyone poops.

איור: Linnéa Johansson / Via limpan.org

ג'ונסון היא שבדית במקור אשר מתגוררת כיום בנורווגיה. עבודותיה התפרסמו בכל רחבי סקנדינביה וכעת היא מאמינה שגם ילדי אמריקה ירוויחו מהצפייה בגיבורי העל שלה מבלים מחוץ לתפקידם המגדרי והסטריאוטיפי.

Johansson, who is from Sweden but lives in Norway, has been seeing her work spread across Scandinavia.

תמונה: Courtesy of Linnéa Johansson

ילדים אפילו חולקים איתה את יצירותיהם המקוריות:

תמונה: Courtesy of Linnéa Johannson

תמונה: Courtesy of Linnéa Johansson

 כעת, מתכננת ג'ונסון להרחיב את המנעד המוצע לילדים ולהוסיף לגיבורי העל הרגישים גם ארסנל של נסיכות עוצמתיות.
Next, Johansson plans to make powerful princess-themed drawings to give kids even more variety.
איור: Linnéa Johannson

המאיירת המוכשרת אף מאמינה שהקומיקס שלה הגיע לבנה בדיוק בזמן. "אני חושבת שתפסתי אותו ברגע המדוייק שבו הוא עמד להיסגר רגשית", היא אומרת, "אני מקווה שהצלחתי לשמור את הדלת שלו מעט פתוחה".

להורדת חוברת הצביעה של ג'ונסון הקליקו כאן.

דרך: buzzfeed איורים ותמונות: ליניאה ג'ונסון

קטועי גפיים מצחיקים

קטיעת גפיים היא משהו שמקובל לייחס לטרגדיה, אבל לאנשים שתראו בתמונות הבאות יש חוש הומור בריא ורוח ספורטיבית והם בחרו להצטלם במגוון מצבים היתוליים החושפים לעין את נכותם, כמו גם את חוש ההומור שלהם.

מעבר לתוצאה המשעשעת יש למקבץ התמונות הללו גם ערך חברתי, הוא גואל את הנכויות מההשתקה וההסתרה שמקובל לעטוף אותן בהן. זו "יציאה מהארון", אם תרצו,  שמראה שאין קשר בין נכות וחוש הומור בריא וכי מילים כמו "בריא" ו"ספורטיבי" ניתן לייחס גם לקטועי גפה ונכים, שחלקם כפי שמופיע בתמונות, נראה פעיל וגמיש פי כמה מכותבת שורות אלה, השלמה בגופה פחות או יותר.

בתמונות הבאות תראו אנשים מצחיקים צוחקים על עצמם, ובמקביל, על הדרך, עושים שירות חשוב להסברה ומודעות, בעיקר כי אלה אנשים שהיינו שמחים לבלות בחברתם, ולא היינו רוצים שבעיות נגישות כאלה או אחרות ימנעו זאת מאיתנו.

Snow Shark | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

 

One Foot In The Grave | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

 

Buried In The Sand | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Lego Leg | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

 

Gone To The Market | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

 

Dolphin Tattoo | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

 

I'm With Stumpy | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Leg Lamp Halloween Costume | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Bone Legs | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Gingerbread Man And Leg Lamp Halloween Costumes | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Flamingo Amputee Costume | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Prosthetic Leg Table | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Captain Morgan | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Shark Tattoo | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Stewie Tattoo | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Captain Morgan | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

Funny T-Shirt | 21 Amputees With A Sense Of Humor

earthporm

*הכותבת היא מרצה למיניות, גוף ומגדר בקולנוע ותרבות פופלארית. למידע על הרצאות קרובות.

דרך: sliptalk

גלידה בטעם מחזור: לא מה שחשבתן

הצעקה האחרונה בתחום האכילה הרגשית מגיעה מאוקלוהמה. פרקר ג'ונס, סטודנטית בת 21, עיצבה טעמי גלידה מיוחדים לזמן מחזור ו-PMS. התוצאה לפניכן.ם:

So here are some potential ice cream flavours for PMS sufferers.

תמונה: behance.net

"הרעיון לייצר מארזי גלידה היה של אחד הפרופסורים בבית הספר" מספרת פרקר. היא העלתה בעצמה את הרעיון להתאים אותם לזמן המחזור של נשים, זמן בו רבות זקוקות לפעמים לנחמה. כל מארז גלידה קיבל סלוגן מיוחד שהותאם לו, והכותרת הראשית שנבחרה היתה "PMS – הגלידה שמבינה אותך."

They were invented by Parker Jones, a 21-year-old college senior who's currently at school in Oklahoma.
תמונה: behance.net

הטעמים מגוונים ולכל אחת שם ייחודי. למשל הגלידה בטעם תות שדה קבלה את התווית "אני חושבת שאני הולכת למות", טעם אחר את "אל תתקרבו אליי" ו"אני חושבת שאני צריכה עוד שוקולד-מנטה" מעטרת כמובן את הטעם שוקולד-מנטה.

At present, this is just an idea for packaging. Albeit a pretty genius one.

You can check out some of Parker's other designs here.

 behance.net

"לי אישית אין לי מושג בייצור גלידה" אומרת ג'ונס "אבל אם יש מי שמעוניינת להצטרף למזימה ולממש את הרעיון, אשמח לעזור, אחרי הכל, מי היה מוותר על הזדמנות לעצב ולאכול גלידה למחייתו?"

She said:

 תמונה:boredpanda.com

"זה בעיקרו עיצוב דפוס לקמפיין דימיוני, אבל אולי יום אחד תהיה לי הזדמנות להשתמש בהומור כדי ליצור מוצרים אמיתיים שיתפסו את מקומם על המדפים או במקרה הזה, בפריזר."

behance.net

behance.net

 כדי להתרשם עוד מעיצוביה של פרקר ג'ונס בקרו כאן.
(דרך: buzzfeed)

*הכותבת היא מרצה למגדר ומיניות בתרבות וקולנוע פופלארי. למידע על הרצאות קרובות.

אהבתם.ן? עזרו לע' קווירית לצאת לחופשי משיקולי פרסום מסחרי. שתפו שתפו שתפו או רכשו בסכום סימלי ואת מחזיקי המפתחות הקוויריים השקופים המרהיבים בייצור בלעדי עם כל תמונה שתרצו! לתמיכה במסגרת פרוייקט הדסטראט, לתמיכה בפייפל: d_tv25@hotmail.com
11896128_1026893170664891_7928209687385738941_n

 

נשים לבנות אינן יכולות (תגובה לליהי יונה על הקליפ של ריהאנה)

1935950-5

טור של ליהי יונה על הקליפ האחרון של ריהאנה (Bitch Better Have My Money) עורר דיון סוער בימים האחרונים ואף זכה כבר לפארודיה לעגנית. יונה מציעה לנשים ללמוד מאלימות ולמה אלימות נגד נשים לבנות, כחלק מההתקוממות נשים שחורות, היא הכרחית. במובן הזה, הקליפ האלים במיוחד בו נראות נשים שחורות מתעללות בלבנה הוא חגיגה של שחרור בעיניה. או כמו שיונה כותבת: "אני בסדר שחלק מהאלימות בקליפ מופנית כלפי אשה לבנה".

 

הקליפ של ריהאנה מהפך מעיים, לא פחות ובחרתי שלא לצפות בו שוב, גם לא למען פוסט זה. נטען שריהאנה ביימה אותו בעצמה וספק אם במאי לא מיומן מסוגל להוציא יצירה ריאליסטית מצמררת כזו שלא מביישת את טרנטינו, המוזכר פה בכוונה.

מוצדקת או לא, העמדת נשים לבנות במוקד האחריות ועל המוקד בכלל בכל הקשור לזכויות שחורים היא לא דבר חדש. ראינו אותה כבר ביצירות ידועות שעסקו בזכויות שחורים בארה"ב. זאת בזמן שהגברים הלבנים חומקים כמעט לחלוטין מתחת לרדאר האשמה.

למשל ב"היירספריי" המחודש (מ-2006) מישל פייפר ובתה המסיימות את הסרט חבוטות בכל מובן, גם זה הפיזי. ב"העזרה" (2011) הדמות הנשית הגזענית מואכלת בצואה, במה שאמור להיות הפאנץ' ההיסטרי, של הסרט המתיימר לעסוק בזכויות אדם. שני הסרטים מתרחשים בשנות ה-60, עשור לפני התעוררות המהפכה הפמיניסטית, ועדיין הנשים הלבנות הן אלה שמשלמות בהם את מחיר הגזענות, במקום הגברים הלבנים.

מוסר ההשכל הוא כמה קל לשנוא ולהסית נגד נשים. כבר היה מישהו ציני שאמר שקל יותר לארגון פתה למען זכויות בעלי החיים, להפוך דווקא נשים לובשות פרוות לשעירות לעזאזל (תרתי משמע) מאשר לפנות נגד חבורות אופנוענים גברתניים לובשי עור או שליטי בדס"מ. נשים לובשות פרוות הותקפו ברחובות כמעט עד מוות כתוצאה מהקמפיינים הללו נגדן. קל לשנוא ולהסית נגד נשים. גם כשאמצעי התעשיה והייצור לא באמת בשליטתן.

אי אפשר לנתח את הקליפ של ריהאנה מבלי להתייחס למיתוס על האיבה התמידית השוררת בין נשים שאותו מזינה ההגמוניה. אז איך נמסחר את מאבקן של שחורות? נהפוך אותו לקט פייט מדמם ובכך נעקר בעצם את חתרנותו.

באקטיביזים של ימינו בולטת הפיכת מאבקים צודקים לפנימיים, כך למשל מאבק הלסביות, הטרנס והבי הפך למאבק בהומואים, ההפגנות נגד פונדקאות להומואים, בעוד סטרייטים ממשיכים בה באין מפריע היא תופעה מדכדכת ממיטב המסורת של הפרד ומשול. גם הקליפ האחרון של ריהאנה הוא כזה.

יונה משתמשת ביצירה של טרנטינו כדי להמחיש כוחה וחשיבותה של אלימות. אלא ש"ג'אנגו חסר מעצורים", אותו היא מזכירה, הוא סרט עם דמות ראשית שחורה מחוקה וחיוורת שהדמויות הלבנות המשניות מאפילות עליה בכל מובן. זהו גם סרט שהאישה בו מסומנת בשתיקתה, למרות המודעות לסמליותו של הדיבור כמבטא חופש. ומעל לכל זהו סרט של גבר לבן, כך ששוב אלה יוצאים נשכרים על חשבונן של הנשים לבנות ושחורות גם יחד. עולם כמנהגו נוהג.

*הכותבת היא מרצה למיניות, גוף ומגדר בקולנוע ותרבות פופולרית. למידע על הרצאות קרובות. לסיוע אקדמי מקצועי בכתיבת עבודות בקולנוע ומגדר: academic-rescue@hotmail.com.

פרינסס: מארג עדין, טווי ביד אמן

princess2

סצנת בועית הרוק המרחפת היא תמצית קיסמו של הסרט "פרינסס": מהחומרים הבנאליים, הקשים לעיתים, של היום יום, פורח פתאום נס קטן ולא צפוי לנגד עיננו. נס, שהוא חלק מעולם קסום וילדי של בבואות פלא, מתעתעות עד אסון. למרות האווירה עוכרת השלווה, הטורדת אותו מתחילת הסרט, הצופה מוצא עצמו מתמכר לקסם, אנחנו נשאבים בחוויה הנרקסיסטית, הטרנסג'נדרית, החוצה גבולות של הגוף וקווים אסורים, וכך, כאשר מתרחשת הזליגה מהקסום לנורא, גם הצופים, בדומה לדמויות, נענשים-נאנסים על שהתפתו ליהנות מהקסם הזה. לסצנת המפתח קודמים בתבונה רגעים היוצרים תמהיל מדויק של סצנות המתכתבות ונבנות זו על זו, התוצאה היא מארג עדין ומחושב, טווי ביד אומן, בו מה שהיה מבדר ומכשף עד לפני רגע, הופך למזעזע.

צפיה בסרט ביכורים של מישהי שלמדת איתה איננה קלה, לרגע חזרתי להיות סטודנטית לקולנוע התולה עיניים כמעט  חרדות במסך בחשש שהסרט ימעד בשיאו, אבל הבמאית טלי שלום-עזר מוליכה אותנו במיומנות על הגבול הדק, התלול, עליו נע הסרט ומנחיתה אותנו בבטחה בצד השני  בסיומו של פירואט מושלם. הסרט מהדהד את עבודותיה המוקדמות בחוג לקולנוע של אוניברסיטת ת"א. אי אפשר, למשל, שלא להיזכר בסצנת הסיום של "ליבינג רום" (שלום-עזר, 2006), בו קרן מור, הפעם בתפקיד הבת, נאספת מהספסל אל המכונית של האם (תיקי דיין) או בריב בין השתיים שסצנת הסיום שלו הדהדה בזכרוני עד היום, ופגשתי אותה מחדש ב"פרינסס".

התחבולה הויזואלית והמטאפורה העיקרית סביבה נטווה הסרט היא הדימיון בין שתיים מהדמויות. שמות המשפחה של השחקנים אינם מסגירים שום קירבה ביולוגית, וכך, הקסם שחוללה עבורנו הבמאית זולג אל המציאות, והרי כל מהותו של קסם טוב באמת הוא שלא מגלים איך עשו אותו.

הבועית השקופה השבירה, שנדמה שהמגע העדין ביותר ינפץ אותה בנשיפה, מהרגע הראשון ברור לצופה שהסכנה הגדולה ביותר אורבת לה דווקא מבית, שם ענני הקצפת הנעימים מסתירים דובדבן מורעל, מעודד לגלות בסוף הסרט שיש לה תקומה.

הסרט מוקרן הערב בערוץ הקולנוע הישראלי (6) בלוויין 22:00.

princess

*הכותבת היא דוקטורנטית ומרצה למיניות ומגדר בקולנוע פופולארי. למידע על הרצאות.
לסיוע אקדמי בכתיבת עבודות בקולנוע ומגדר צרו עימי קשר: d_tv25@hotmail.com