ג'וני ואבירי הגליל: גברים אנוסים

Untitled

עכשיו יכולה להתוודות שבמקור "ג'וני ואבירי הגליל" עוררה בי רתיעה, ובגלל זה הבטתי בה רק בחצי עין, ואלמלא הזדמן לי לדבר עם יוצרה ולקבל הזמנה אישית לצפות בה אולי הייתי מפספסת אותה לחלוטין. בדיעבד אני ממליצה עליה בפה מלא לצפייה, לכל מי שמגדר וסקס ישראלי מעניין אותו.

בהתחלה נדמה היה שהסדרה מנסה (ומצליחה) להגיע לשיאים חדשים בתחום הסצנות המיניות שצולמו בארצנו. מטרה זו היתה מפוקפקת בעיניי, כי איש לא חושב על המחיר שנדרשים לו השחקנים (ולרוב השחקניות) בסצנות כאלה. אפילו פמיניסטיות מושבעות נוטות להזדעזע מ"זנות מתועדת" (פורנו) אבל לקבל כמובן מאליו סצנות סקס ב"משחקי הכס" או "ישנן בנות". סצנות כאלה תמיד גובות מחיר מהמשתתפים והמשתתפות.

לא כל מי שמזמינה נער ליווי היא חטובה, או מריחה טוב. היה ספק שהסדרה מודעת עד תום להשלכות של זנות כי הסדרה נקטה בתחילתה טון קליל ובנוסף היתה לא אחידה ברמתה וכללה לעיתים סצנות לא משכנעות (למשל: נער ליווי נשלח אל ביתה של לקוחה בהפתעה וללא תיאום. תסריטאי סביר היה תוהה מה אם בן משפחה או סתם אורחים היו אותה שעה בבית?) סצנת סקס עם חדירה של אישה לגבר (אושרי כהן) היתה נועזת אבל קדמה לה שיחה יומרנית שחשפה שמרנות בבסיסה. מעל לכל היתה התחושה הלא נעימה שזנות מוצגת כעניין כיפי, ועוד כזה שנערה בת עשרה היא המנהלת האדמיניסטרטיבית שלו, שערורייה.

אבל אט אט, ככל שמתרבים הקשיים שג'וני נתקל בהם במקצועו החדש, נכנסה לי הסדרה ללב וסצנת חלום צה"לית עם קצין נפגעים כבר שבתה את ליבי בלי שתכננתי ("ולבכות?" שואל-תובע קצין הנפגעים את הודיה שאינה מצליחה לחלץ מעצמה ולו דמעה למשמע מות בעלה). כנ"ל סצנה בה נשאב אושרי כהן במלואו לתוך ואגינה של לקוחה ומוצא עצמו במים הרטובים. עם כל פרק גאה הטעם המר, החמוץ, של עבודת הליווי של הגברים, וכשג'וני מגשים ללקוחה אלימה (מירב גרובר) פנטזיה, עם דמעות בעיניו, כבר לא נשאר מקום לספק שהעבודה החדשה המיתה משהו בתוכו.

בסופו של דבר הסדרה היא מעניינת ואף חתרנית, לא מעצם העיסוק הישיר בסקס אלא כי היא נוגעת בעצב חשוף  ונותנת תחושה שהיא אומרת אמת יוצאת דופן על גברים בסקס: לא עוד מכונות מין חסרות רגש, אלא בני אדם בשר ודם שנפגעים מחיפצון והזנייה, וברגע שמראים גברים נפגעים, מי יפקפק עוד בפגיעה שנשים נפגעות? גם אם זנות היא מקצוע לגיטימי (עניין הנתון לדיון כואב) הרי שהיא באה עם מחיר, ובמחיר הזה עוסקת הסדרה בסופו של דבר, או כמו שמספר היוצר, דני רוזנברג:

"יעבור עוד זמן במהלך עלילת הסדרה עד שג’וני יפסיק לשטות בעצמו ובאחרים ויקבל אחריות מלאה על בחירותיו. בדרך  הוא יפגע בכל היקרים לו ויאבד את אמונתה של הודיה אהובת ליבו. רק בסיום העונה, לאחר שהשאיר מאחוריו אדמה חרבה, לאחר שהרס לחלי את הסיכוי לאהבה ולקח לה מבחינתה את הבית, לאחר שגרם לכל חבריו להיפגע אנושות ולאחר שגרם להודיה לראות אותו במערומיו, רק אז נראה שהוא מתעורר. הבחירה האחרונה שלו, להציל עבור הודיה את המטע, היא אולי הבחירה היחידה ה”אבירית” באמת במהלך העונה".

עוד ניתן לצפות בסדרה  ב-VOD  YES בחינם, אז אם אתם בסביבה אולי תקדישו לה מבט.

*הכותבת היא מרצה למין ומגדר בקולנוע פופולארי. למידע על הרצאות.
לעזרה אקדמית בכתיבת עבודות בקולנוע ומגדר צרו עימי קשר: d_tv25@hotmail.com

 

 

מיניות נכה בהוליווד: פגישה מיוחד ליום השואה בסדנת קולנוע למגדריסטיות והקרנה של "פריקס"

11952_581253541904936_1508020646_n

מאחר שקמה צעקה קלה על השימוש בתמונה הנועזת והבחירה לעסוק במיניות והשמדה של נכים ביום השואה היהודי מוסיפה את ההסבר מצ"ב: יש מי שמרגיש שציון ההשמדה של נכים/צוענים/להט"ב או שואת הארמנים, הינו בגדר הכחשת שואה, מצד שני, מהי השואה אם לא לקח מבעית נגד לאומנות? התמונה הפרובוקטיבית לכאורה של פיטר דינקלג' ("משחקי הכס"), נמוך הקומה, אוכל ענבים היא מקור להשראה עבור כל מי שנחשב פסול ליחסי מין ולרבייה גם בימינו, והבחירה בה קשורה ישירות לשאלה "למה לעסוק במיניות נכה ביום השואה?" כי טוהר הגזע והמין היה בבסיס האידאולוגיה הנאצית, וכל מערכת החינוך המדע גויסה כדי לנמק את ההכרח בו. חוקי נירנברג שהסדירו קשרי נישואין ומשפחה, עסקו למעשה במיניות כמעט באופן ישיר. בכל נקשור לנכים וחריגים שונות וחריגות אנטומית אינה נחשבת לאינדיבידואליזם מבורך אלא ליעד מובן מאליו להכחדה ומחיקת המשכיות, גם בימינו. מסיבה זו ואחרות מיניות נכה מהווה התרסה ממש כמו דגל ישראל באושוויץ. חשוב גם להזכיר שבשנות השלושים, באותה עת בה הצטלמו החריגים הללו לסרט "פריקס" נעשו גם הניסיונות הראשונים בעיקור והשמדה במשאיות גז, (ולא רק בגרמניה) שכוונה כלפי אוכלוסייה כזו בדיוק. 
בהקשר לבחירה לעסוק ביום השואה במסגרת סדנת קולנוע מגדרי ראוי לציין שהוליווד לא רק שהייתה ועודנה יהודית מאוד (מסיבות שגם הן היו גזעניות), היא גם קלטה אליה את כל הכישרונות הגרמניים שנמלטו מארצם, ממרלין דיטריך ועד פריץ לאנג. ההקשרים בין קולנוע ושואה הינם בלתי נגמרים, מתיעוד ההשמדה וסרטי התעמולה עד לתיאור התקומה והעלאת מודעות לנושא באמצעות סרטים שזכו להכרה כמו "הפסנתרן" ו"רשימת שינדלר". כל הנימוקים הללו הופכים את האירוע המיוחד הזה בסדנת הקולנוע למגדריסטיות לכמעט מתבקש… מדובר באירוע אלטרנטיבי, שמתקיים במעוז אלטרנטיבי (המרכז הגאה ללהט"ב) של אוכלוסייה שגם בזכות שלה להנציח את מתיה בשואה היה מי שפקפק.

מיניות נכה בהוליווד: פגישה מיוחד ליום השואה בסדנת קולנוע למגדריסטיות (מיועדת לכל המינים והמגדרים)

יום שני הקרוב, 28.4, בשעה 19:00 במרכז הגאה של תל אביב בגן מאיר. 20 ₪.
עקב הקרנת "פריקס" הסרט הפגישה עשויה להימשך עד שלוש שעות (לא חייבים לבוא להכל).
הסרט יוקרן עם כתוביות לאנגלית, עימכםן הסליחה. מוזמנים להביא כיבוד וחברותים.