גליון 5 הופיע: מדונה וחברות

והפעם מדונה, בנות, לה לה לנד, לא פה לא שם, דרדסית, יוגב ההומו הערירי.
לכל מי שמעוניין.ת להוריד את הגיליונות הבאים ראשונ\ה ובאיכות טובה, מומלץ להירשם לעידכונים בבלוג.

פורמט word:
גיליון 5 word

פורמט pdf
:
גיליון 5 pdf

פורמט png (יש להגדיל, או לשמור ולהגדיל):

מודעות פרסומת

גליון 3 הופיע: לסביהונסט באקסטרים

והפעם מככבות נשות לסביהונסט, אך לא נפקד מקומו של יוגב ההומו הערירי.
לכל מי שמעוניין.ת להוריד את הגיליונות הבאים ראשונ\ה ובאיכות טובה, מומלץ להירשם לעידכונים בבלוג.

פורמט word:
גליון 3

פורמט pdf
:
גליון 3

פורמט png (יש להגדיל, או לשמור ולהגדיל):

ע' קווירית חזר. חזרתי.

ע' קווירית נולד אחרי טרגדיה (הרצח בבר נוער), כעת מאותחל מחדש כ"שובו של ע' קווירית" בעקבות טרגדיה כואבת נוספת.

לכל מי שמעוניין.ת להוריד את הגיליונות הבאים ראשונ\ה ובאיכות טובה, מומלץ להירשם לעידכונים בבלוג.

חזרתי. טוב לראות אתכםן.

פורמט word:

גליון 5 word

פורמט pdf:

גליון 5 pdf

פורמט png (יש להגדיל, או לשמור ולהגדיל):

 

 

 

מימון המונים לחינוך והסברה מינית ומגדרית באמצעות קולנוע! אל תחמיצו!

קוראי ע' קווירית נאמנים ומזדמנים שלום! הגיע רגע האמת. זה עתה השקתי ברעד פרוייקט מימון המונים,  עבור ההרצאות שלי ועיתון החובבים ע' קווירית, צעד שאני עושה בלב הולם בתקווה שהוא הראשון בדרך לעתיד מקצועי שאני חולמת לעצמי. אנא אל תישארו אדישים. התמורות לתורמים מטריפות במיוחד, כיד הדימיון והמלך, ואם איי פעם הצצתם בע' קווירית ואהבתם אתם הכי חייבים אותן לעצמכם. בבקשה בבקשה תירמו ושתפו כמו הרוח. תשורות מהממות גם למפיצי הבשורה.
(ואם כל זה לא משכנע אותכם – ניתן להוריד במתנה מהפרוייקט פרק אהוב במיוחד של המדריך למין ומגדר עפ"י בובספוג מכנס מרובע! אל תחמיצו!)

spongeBobCheer

לפרוייקט באתר מימונה עם רשימת התשורות המהממות:
https://www.mimoona.co.il/Projects/2366

 

הבטיחו את מקומכם ברשימת מקבלי המתנות עכשיו!

שלכםן בלב רועד,

ע' קווירית
(עינב בר)

hilazone.jpg

חוכמת הבורקס, או סיור בארץ נעדרת

(פורסם במקור באתר "העוקץ")

773232551

הדמויות בסדרה "שנות השמונים" של שלום אסייג הן דמויות בורקס. מדוע זה רע? הרי המתנשאים ששמו קץ לבורקס, חיסלו גם את הקולנוע הישראלי כולו למשך כשני עשורים. בשנות התשעים, לאחר הכחדת הבורקס, בקושי נראה זבוב באולמות ההקרנה של סרטים ישראלים. יתרה מזאת: חוקרים כאלה שוחט, רון כחלילי ואחרים כבר גאלו את הבורקס מהבוז התהומי לו זכה, זה שהופנה בראש ובראשונה לא כלפי יוצריו האשכנזים אלא כלפי צרכניו המזרחיים. תודות לשוחט וחבריה אנחנו יודעים היום שגם בבורקס המקורי נמצאו איכויות רפלקסיביות, חתרניות, אפילו פוליטיות, דוגמא ידועה היא סצנת הסיום בסרט "צ'רלי וחצי", בה צ'רלי נפרד ממיקו טרם העליה למטוס: "אמריקה זה לא כמו פה, חלאס דאווינים, תהיה בן אדם", מסר ברור שהגאולה טמונה דווקא בירידה מן הארץ (לזוועתו של יאיר לפיד).

אם נתאמץ האם לא נמצא ערך מוסף גם ביצירתו של אסייג? אם נביט למשל, על הבחירה בעופר שכטר לתפקיד "פריזר" האשכנזי, יש בה משהו קולע להפליא, כמעט אמירה, זו שאסייג ושותפיו ליצירה עשו הכל כדי להתרחק ממנה. אם סאלח שבתי נועד להיות "מזרחי כללי" כזה שייצג בו זמנית גם את המרוקאים ואת התימנים וכל היתר, הרי ששכטר הוא "האשכנזי הכללי" בהתגלמותו. מה הולם יותר מלקחת את שכטר, הליאור אשכנזי של דורו, הבלתי נדלה, מתכלה או נלאה, הדוגמגישחקן הרב תכליתי, לתת לו תספורת חדשה והנה לכם אשכנזי ייצוגי, עפ"י המתכון שהמציאו אבות הבורקס עצמם.

אכן אפשר לטעון שגם אשכנזים נלעגים היו בבורקס (זכורים בעיקר בגילומו של טוביה צפיר), אבל הטוענים זאת נוטים להתעלם מהעובדה שהאשכנזים הם בעלי הבית ובעלי אמצעי הייצור, כש"ארץ נהדרת" לועגת לאשכנזים על הסט עדיין מולך בגאון אייל קיציס האשכנזי, ומהווה את הסמן הלאומי הרשמי לשפיות ולסדר. מה גם, שדמותו של שכטר ב"שנות השמונים", איננה נלעגת. הוא לא יטעה להשתמש בקוסקוס כבטיט לקירות או יקרא לטלוויזיה "מכשיר פורמייקה מה איש שמדבר בפנים".

ועדיין לחלקנו הסדרה היא לא פחות מסיור נדיר באותו מקום שאמנון לוי כינה "ארץ נעדרת", מעוז המזרחיות האבוד. בארץ עלומה זו אסייג הנער הוא סוג של משקיף מהצד, על תקן אין מצחיק בעירו. כשיגדל, ייבא את הדמויות בינהן גדל אל מחוץ לגבולות טירה ושם יצחקו ספק עליהן ספק איתן. המשחק המופנם, החיוור בכל מובן של דניאל אסייג בדמות אביו מזכיר את האבחנות של חנה אזולאי הספרי לגבי ה"אוטיזם" של הדור השני לאינטגרציה. ב"שחור" של אזולאי הספרי האוטיזם של הבת של הגיבורה המשתכנזת הוא מטאפורה, הן לעיוות הנוצר מדריסת המורשת לטובת כור ההיתוך האשכנזי  והן לחוסר היכולת לתקשר עם הזהות האבודה. במשחקו הגמלוני והמגושם דניאל אסייג קלע בלא להתכוון לדימוי האוטיסטי של של ילדי הדור השני והשלישי, שכמו אצל כותבת שורות אלה, את שורשיהם המזרחים לא יוכל לחשוף גם רסטורטור מוכשר. מטאפורית, אסייג הצעיר הוא אותו "יצור משונה" שהגדירה אזולאי "לא בשר ולא חלב" הסובל מ"נכות רגשית גדולה" ומעורר חמלה בדלותו הרוחנית והתרבותית הרבה יותר ממשפחתו הפרימיטיבית לכאורה. "יצור שכדי להישרד בעולם הישראלי החדש עטה מסיכה שלא יוכל להוריד לעולם – כדי לא לחשוף שאין הרבה מאחוריה…"

גם אסייג עוטה מסיכה כשהוא מתכחש לפוליטיות של יצירתו. הוא נשאר אפוליטי אפילו כשהוא מטפל בפוליטיקה ובנושא ההצבעה המסורתית לליכוד, כאילו לא נאמרו מעולם המלים "צ'חצ'חים" או "אספסוף". הוא מתעלם בעקשנות מהפיל בחדר ומכך שהבחירה שלו לצחוק באהבה על ילדותו קולעת לפרופיל הנצחי והבזוי של המזרחי הנחשל. המבקרת לילך וולך האשימה את הסדרה באנאכרוניזם, בהעדר פרספקטיבה ותחכום, "כאילו ההומור הישראלי לא התקדם צעד אחד קדימה אל המודעות העצמית, מחוצה למרוקאי-סכין, אשכנזי-פריזר וגרוזיני-טיפש" ובינה ובין אסייג ניטש קרב פייסבוק שנקטע ביוזמת אסייג.

אסייג אמנם חף מיומרנות ובחירתו שלא לרכוב על הגל הפוליטי היא עקבית ובדרכה ראויה להערכה, כמו גם בחירתו שלא ללבות בסופו של דבר את האש מול המבקרת האשכנזיה, למרות ההון שהיה יכול לעשות מכך. אבל אילו רק היה מעט נועז יותר הרי שאפשר היה להגיד שדווקא יש מידה של תחכום בלהחיות את הבורקס והמבטאים, כחלק מהנוסטלגיה לתקופה בה מלך הז'אנר, שבמובן הזה הסדרה היא הומאז' ציני מדוייק ומופת של רפלקסיביות ורפרור עצמי. במקום זאת, אנו נשארים עם קביעתה של שוחט, על יוצרים כמו זאב רווח שאימצו את הבורקס: "לא רק ש"המערב" הפך למייצג של "המזרח", אלא גם, במשחק השתקפויות קולוניאליסטי קלאסי, המזרח רואה את עצמו דרך המראה המעוותת של המערב." ומצד שני, למה שדווקא המרוקאי יצלב על מסורות שיצרו אשכנזים?

רון כחלילי מציין בראיון לאלון הדר (סופשבוע, מעריב): "הרבה פעמים הפרודיה היא אמצעי ייצוג בדרך ללגיטימציה. למיינסטרים. כל העולם התעלם מהמזרחי, הבורקס הוא היחיד שמתייחס אליו. הסרטים מהווים שסתום שדרכו למזרחי נוצרת ממשות. בזה הוא עושה חסד עם המזרחי. חבל שנעצרנו בשלב הפרודיה. אני עדיין מחפש את אותם הסרטים שיגאלו אותי מאותו דימוי מזרחי עכור, אני מחפש את המזרחי החדש".

"שנות השמונים" אינה סדרה רעה, היא עדיפה מכל בחינה על המקבילה של קטורזה (שביצע שיחזור תקופתי בלתי מכוון של ימי הערוץ המסחרי המוקדמים), ובאקלים אשכנזי יש לה עדיין ערך מוסף שרוב הסדרות הישראליות יכולות רק לחלום עליו, לו רק ישקלו היוצרים לתקן את השאר בעונה השניה היא עשויה עוד לקבל עומקים בלתי צפויים.

לסבופוביה לעולם נשארת

1000485_10152047908213677_957545204_n

להט"בופוב, שונא שחורים, גזען, אלים ותוקפן, אבל הקלוז אפ הממושך על עיניו של גילי מיילי, יחד עם השבחים המפליגים שחלק לו האח הגדול בפרידתם, ציירו אמש את גילי מיילי דווקא כקרבן. ככל הנראה לא לחינם החליטה הפקת האח הגדול לאזן את ההתפרצות המכוערת של מיילי על ענת צאיג בשבחים מפי האח, שכן דווקא הדחתו של מיילי הניעה מה שמתנגדיה הרבים של התוכנית ייחלו לו: גל התנתקויות של יותר מ-3,000 איש שרכשו את ערוץ 20 ביס והוט (כך עפ"י הפורטל של עומרי חיון).

יורם זק חלק אמש שבחים לגילי, מתמודד שדווקא בגלל אופיו התגרני צבר פופולאריות לא מבוטלת. בהפקת "האח הגדול" החליטו לא רק לנסות ולרצות את הצופים שיכעסו על הדחתו, אלא גם נענו ככל הנראה לאיומי התביעה מצד גילי ואביו, רוני מיילי, על עריכה מגמתית של הריב בין מיילי וענת.

אין להתפלא, קשה לצפות ליותר מהעורך יורם זק, שמתיימר תמיד להגן על שלום גופם ונפשם של הדיירים המשתתפים בתוכנית, אך בעצמו היה אחראי לביזוי פומבי של המשתתפת דנה רון. כך דווח בזמנו בבלוג של צפניה:

אמש (שישי 11/2/11), יורם זק – עורך, במאי וקולו של "האח הגדול", לא שם לב שהמיקרופון שלו היה פתוח ולאוזני כל צופי ערוץ 20 פלט, כנראה לחבריו בקונטרול, "ערב טוב דנה. יש לך שלושים שניות לפנות אל הצופים בבית ולשכנע אותם למה את זו שרוצה שאני אשחק לה עם הבולבול בין השדיים".

להאזנה להערה המוקלטת של זק

כך או כך, מעמד הפרידה של האח הגדול  מגילי מיילי היה לא פחות ממרגש. שזור במחמאות שהאח הגדול, אותו מקפידה ההפקה לצייר תמיד כשקול ואובייקטיבי , לא חלק מעולם לאף מתמודד בכל ההיסטוריה של התוכנית, בינהן: "אני אוהב אותך, אתה מקסים" ועוד שבחים שנאמרו בקול נרגש, כמעט רועד.

הקלוז אפ המודגש על העיניים הכחולות של גילי היה מניפולציה מטרידה. כמעט שאי אפשר היה שלא להישבות בהן, נדמה היה שהן לחות, והיה קשה שלא להתפתות לרגע ולהאמין שהן מביעות חרטה. זה המקום להזכיר שהאב, רוני מיילי אשר הודח מהתוכנית בנסיבות כמעט זהות (לסבופוביה בוטה נגד לבנה "זוהרים") הביע בראשי חוצות חרטה אין קץ ואף הגדיל וטען שלסביות נקמו בו והשחיתו את מכוניתו – טענה שנחשפה כשקרית ומניפולטיבית. למרות הרושם שנוצר כאילו מיילי מתחרט על ההתבטאויות הרי שבפועל נלחמת משפחת מיילי על צדקתו של גילי ומגישה תביעה נגד הפקת האח הגדול. החלטה שכאמור, הביאה ככל הנראה לעריכה הרגשנית של סיקוונס סילוקו מהבית.

עוד אודות התביעה של משפחת מיילי נגד הפקת האח הגדול


עוד אודות התקיפה המפוברקת של רוני מיילי ע"י לסביות

ההשתלחות של מיילי בענת צאיג כללה חיקויים גסים שלה והתבטאויות כמו "כיעור", "מסריחה" ומשפטים דוגמת "את הולכת כמו גבר, ההורים שלך התבלבלו, את עלובה ומגעילה מקומך לא בעולם הזה, את בושה לקהילה העיראקית, את ערקית מסריחה כמו חרא, כל מה שיש ויהיה לך בעולם זה רק כלב, לסבית מסריחה ומכוערת, את תמותי לבד עם הכלב שלך" וכד' מילים דומות למילים שחלק האב, רוני מיילי ללבנה: את גבר, את לא אישה, אין לך ריח של אישה, אתה רוצה להשתין בעמידה, אתה תמותי רווקה בודדה בלי ילדים"

ענת צאיג

ענת צאיג

עם ההתעוררות (המבורכת) של התנועה הטרנסית והביסקסואלית בקהילה פחות ופחות מדברים על לסבופוביה, לעיתים נדמה שהאות ל' מהצירוף "להט"ב" נשכחה כליל, אבל כשהיא מרימה שוב את ראשה המכוער והאלים ברור לכל שהיא מעולם לא נעלמה לשום מקום.

 ע' קווירית,

hilazone.jpg

הריגה טבעונית

The_Killing_2011_Intertitle

"ההריגה" (the killing) היא סדרה שהכל בה צבוע באפור והכל טובל בשכול ובכאב המוות והחיים. העונה השלישית שהחלה מוקרנת כעת ביס פוגשת את הגיבורה שרה לינדן, בלשית המשטרה, לאחר שפרשה מהשירות. העונה אנו נתקלים נוכחות לסבית מודגשת ונדמה שהסדרה מציירת את הנוכחות הנשים כמקור לחסד וחמלה, עובדה הניכרת גם בכך שהולדר, שותפה לשעבר זכה במקומה בשותף מצ'ואיסט וגס רוח וכמה לחזרתה של שרה.
בעוד הולדר מסתובב בזירות פשע תוך שהוא לוגם חלב ומזכיר את הטבעונות הטריה שלו, לינדן נתקעת בגשם ומוצאת מחסה בחווה ישנה. היא רואה עצמות גדולות פזורות בחדרים, במהרה מבינים שמדובר ברפת שהפרות בה ננטשו לגורלן וגוועו ברעב. באחד החדרים היא מזהה פרה שעדיין גוססת. נסערת, היא נוסעת לביתה ונוטלת את האקדח שלה בכדי לבצע בה המתת חסד. בסופו של הפרק תמצא עצמה ניצבת מול זירת מוות בה שוכבות גופות אדם שכל שנותר מהם הוא העצמות. כך, בעדינות מצייר הפרק קו המחבר כליית הפרות לכליית הנרצחות והנרצחים, תוצאה של אכזריות בלתי נתנת לעיכול (תרתי משמע). לא זכור לי עיסוק כה רגיש ואינטליגנטי, המחבר צמחונות לרעיון של הומאניות וחמלה ואנושיות. The killing היא סדרה מדכאת, רגישה לפרטים, אחת האינטילגנטיות והטובות שראיתי. היא לא עוד סדרת משטרה בה נערמות הגופות ונשפך הדם. כאן כאן הכוכב הראשי הוא השכול, ועול החיים ששל אלה שנותרו מאחור.  עם כאב החיים והמוות יש בה חמלה נדירה ויופי לא רגיל. קשה לצפיה, לא לאנשים רגישים.

ע' קווירית

hilazone.jpg

רשומות ישנות קודמות