איזו תכנית מופת נודעת לילדים התגלתה כמפגע גזעני?

 

blackface2

איך נראית תכנית הילדות הנודעת, עליה גדלנו, ואנו מגדלים עלינו את ילדינו? פרספקטיבה בוגרת של כארבעה עשורים מגלה נתונים מטרידים על הסדרה זוכת הפרסים ועטורת השבחים, שהטלוויזיה החינוכית מתגאה בה גם בימינו.

צפוי שתכנית אירופאית (מקורה בצרפתית) תהיה מערבית ויורוצנטרית באופן בלתי נמנע, אבל צפייה מפוכחת, מפרספקטיבה של כארבעים שנה, על הסדרה היו היה (1978) מגלה תכנית גזענית, הסוגדת במופגן לתרבות אגרוף ולטוהר הגזע, ומציגה מבחר דל ומצומצם של "טיפוסים אנושיים" קבועים, הנחלקים לרעים וטובים. לשם ההשוואה – סדרה כמו "רחוב סומסום" השכילה כבר מראשיתה לשמור על ייצוג פוליטי תקין.

LogoAcademicHelp

מה בעייתי בסדרה? נתחיל מהכינוי "השמן" (בצרפתית ) שניתן לדמות הג'ינג'י החסון והמגודל, וללא ספק מירר ללא מעט ילדים עם הפרעות אכילה את החיים. אלמנטים פיזיים כחוזק וגודל מוצגים כנוגדים חוכמה ובינה. זו הסיבה שפייר\דודו הצנום והנאה, תמיד חכם יותר מחברו גדל הגוף. לתגליות הנודעות אחראי תמיד הזקן ארוך השיער הלבן ומחלוקת ניתן תמיד לפתור בהנחתת אגרוף על ראש הרע (המגולמים תמיד על ידי הביריון והג'ינג'י נמוך הקומה, הוכחה נוספת שמראה נאה מלמד על האישיות).

30038880

סנוקרת טובה תמיד תתקבל בחיוך

 

לבן על לבן

מיצאו את ההבדלים:

%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%a7-12-%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%95-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%95-mp4_snapshot_00-30_2016-10-30_14-15-01

%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%a7-12-%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%95-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%95-mp4_snapshot_00-34_2016-10-30_14-14-41

LogoAcademicHelp

הגימיק לפי הדמויות שומרות תמיד על אותה צורה ותווי פנים לאורך המאות השונות ואלפי השנים נראה אולי חביב ותמים במקור אך יוצר נרטיב גזעני מטריד של טוהר גזע, גזע נבחר, מודל נוקשה, לפיו הגנטיקה והביולוגיה הן שמכתיבות גאונות או טיפשות, טובים ורעים, דיי להיוולד למשפחה הנוכנה או לשאת את תווי הפנים הנכונים וההיסטוריה כולה תיזקף לזכותך. נסו להשוות לסרט הילדים בן זמננו זוטרופוליס (המזעזע בפני עצמו) שם המילה "ביולוגיה" היא כבר מילה מגונה, אסורה לשימוש, ותקבלו פרספקטיבה. אבל זה עוד לא הכל!

Black face

blackface3גרועים מכול הינם הציורים השואבים ממסורות גזעניות מובהקות וכוללים בין היתר שחורים עם שפתיי נקניק אדומות, פרקטיקה גזענית המכונה "בלאקפייס" ומזוהה עם גזענות נגד שחורים בשנות ה-50 כך גם מופיעים בסדרה סינים צהובים וחרוצי עיניים, שהם נטולים למעשה תווי פנים אמיתיים.

%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%a7-12-%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%95-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%95-mp4_snapshot_18-40_2016-10-30_14-29-24
LogoAcademicHelp

תשאלו איך אפשר אחרת? גדולי הממציאים והמדענים אכן היו מאז ומעולם גברים לבנים, אבל האם שחורים לא בנו את מיטב המומנטים? האם אף שפחה, לא קרצפה את הרצפות בעבור בעלה מגלה הארצות או המדען ושחררה אותו בכך לעבודתו? צורם עוד יותר שכאתנחא קומית קבועה מופיע דמותו המוכרת של הג'ינג'י נמוך הקומה, כמשרת הזדוני של אדונו המרושע.

הסדרה מציינת אמנם שגילויים מכוננים נעשו גם במזרח הרחוק ומצריים העתיקה (למשל החל משימוש בכסף או סעד לעניים וכלה במדעים מדוייקים), אבל אלה מרוכזים בפרק אחד או שניים, בעוד שהישגים חשובים פחות לאנושות נמתחים לאורך עשרות פרקים. במקרים אחדים היא כבר חוטאת לאמת. כך למשל בפרק המציג את העתיד מצויין כי תוחלת החיים לא עלתה…

הסדרה חודשה בשנת 2008 ונוצרו לה פרקים חדשים, שככל הנראה שמרו על הגימיק של הדמויות הקבועות. שיקלו היטב אם אכן ברצונכם שילדיכם יצפו בה, ומצד שני, הנוסטלגיה חזקה מהכל.

עד לפעם הבאה,
ע' קוויריתhilazone

 

LogoAcademicHelp

מודעות פרסומת

הסיפור המזעזע של "ונוס ההוטנטוטית" או מה לגזענות ולתחת של קים קרדשיאן?

הכיסוי התקשורתי של ישבנה המפואר של כוכבת הריאליטי היכה גלים בשבוע שעבר. לא חלפו ימים מספר והרשת התמלאה גם בפארודיות, חלקן משעשעות, חלקן מזעזעות, אבל את ההקשר הגזעני והשערורייתי האמיתי, מספקת דווקא המחווה ליצירתו של הצלם ז'אן-פול גוד משנות השמונים "Champagne Incident", בה נראית קרדשיאן מאזנת כוס שמפניה על ישבנה.

תמונתה של קרדשיאן, לעומת המקור של גוד ודיוקנה של שרה ברטמן.

 

הצילום המקורי של גוד הינו למעשה גרסא לעגנית לסיפורה הטרגי של אישה אמיתית בשם שרה ברטמן (Sarah "Saartjie" Baartman), שעל סמך איבריה הוצגה לראווה בירידים ובמוזיאונים והיוותה כעין אבטיפוס של דמות האישה השחורה בעיני המערב. הבלוג "ה-8 במאי" מרחיב מעט אודות גורלה:

שרה ברטמן נפלה קורבן לשיגעונותיהם של מדעני הגזע. ברטמן, אישה שחורה גדולת ממדים מדרום אפריקה, הוצגה החל משנת 1810, על ידי האדון שלה, מר פטר סזר, ב"פריק-שואו" בלונדון תחת השם "ונוס השחורה" [Hottentot Venus]. מלונדון עברה לפריז שם הציעו למר סזר כסף רב בעבור הזכות לחקור אותה. הם מדדו אותה, ציירו אותה, והתעקשו לחקור את איבר מינה. ברטמן מתה בשנת 1815 וגופה נמכר למדע. החוקרים תלשו את איבריה מגופה והשתמשו בהם לאורך שנים ארוכות על מנת ללמד "אנטומיה של כושים". גופה הוצג לציבור במוזיאון עד 1974.

קריקטורה של ברטמן, מאת וויליאם הית', 1810

 

כך כותבת עליה גיתית גינת באתר הארץ:

שרה ברטמן, "ונוס ההוטנטוטית" מדרום אפריקה, הובאה ללונדון ב-1810 והפכה לאטרקציה נלעגת בגלל שסבלה מסטאטופגיה (הצטברות שומן על הישבן, שאליה נלווה לעתים מצב של שפתי ערווה פנימיות בולטות). אחר כך נרכשה בידי סוחר חיות פרא והוצגה בצרפת. היא התפרנסה מזנות, הידרדרה לאלכוהול ומתה ב-1815. איברי מינה ומוחה שומרו בפורמלין והוצגו יחד עם השלד ב"מוזיאון האדם" עד 1974. ב-1994 דרש נלסון מנדלה להחזיר את שרידיה למולדתה וב-2002 הם נקברו שם. ב"מוזיאון האדם" נשמרה יציקה של גופה. "דיברנו הרבה על העניין הזה ובסוף החלטנו לא להציג את היציקה", אמר תוראם בראיון. "מבחינה סמלית, ההעדר שלה הוא הנוכחות שצועקת". בסופו של דבר, האוצרים החליטו להקרין צללית של "ונוס ההוטנטוטית". קשה לקבוע אם הצללית מטילה את עצמה על המבקרים.

ברטמן נפטרה עקב מחלה, בגיל 25 בלבד.  הסרת איבריה מתצוגה נבעה, בין השאר, מלחצן של פמיניסטיות.

הכותב מרדכי גלדמן  הקדיש לה פואמה:

באילו אזיקים הביאוה לפריס
להציג בה את פלא ישבניה המוגדלים
לא נדע לעולם,
אך קהל גברים סקרני ומשתוקק
שילם בעד תצפית הישבנים
חמש שנים תמימות
אם נותר עוד תום כלשהו אצל הצופים והנצפים;
גם לא נדע לעולם
את דעת הכושית על גברי פריס ועל נשיה
על הבתולות על הבעולות ועל הזונות הצחורות
שישבניהן קופחו כל-כך מול ישבניה
במשקל ובמעריצים;
גם לא נדע לעולם
אם למדה צרפתית במידה שאיפשרה לה לומר
אדוני, תחת שחור שווה זהב
monsieur, un culnoir vaut de l'or;
גם לא נדע לעולם את דעתה
על ארמנות הלובר, גני לוכסמבורג וגשרי הסיין
או על הקתדרלות בהם הוצגו בגובה
גברים דקי בשר ועירומים כשהם צלובים
או נשים שהלובן והזהב היו כסותן
נשים שהרו בלא תשוקה וביאה
ורחמן היה רחמים, מקדש וצידפה
ועיניהן יועדו לראות אלהים
ועיניהן יועדו לבכי על יסורי בנן;
אבל היו לה בוודאי עגילי זהב
או עגילים מחומר מוזהב כלשהו
שהרי אי-אפשר שבפריס הניחוה בלא קישוטים ועדיים
ובוודאי היו בה דמעות וכישרון לבכי
שלעתים התממש בין תצוגה לתצוגה;
גם לא נדע לעולם את נסיבות מותה –
האם אוויר הכרך ונשיפות סיגרים הכריעוה
או אולי דווקא אותו מזון נודע בטיבו
היה בדמה למנת כולסטרול קטלנית;
כל שנותר לנו ממנה
איננו אלא חתיכה תחוחה
או אם תרצו שוד ושבר –
מוונוס ההוטנטוטית נותר הרבה פחות
מאשר מוונוס ממילו
שהוצבה שבורה בארמון הלובר,
מוונוס ההוטנטוטית השאיר לנו מנתח גוויות
רק את הישבנים ההדורים בגוזמתם
ואת פותה השחורה ששפתיה עבות משפתי פיה
כדוגמה לפות שהיא מכל אפל
כדוגמת תשוקה שאין לה סייג

כאמטיפוס לפות של כל זונות העיר
כחטא השחור הנחבא בנשים הצחורות ביותר.

מי שעודנו מבקש את ישבניה
ובמיוחד את מראה פותה
ימצאם בצנצנת גדולה של חומר משמר
שהוצבה במוזיאון האדם בואכה טרוקדרו
באותה עיר שהעריצה אותם;
קל להאשים את מנתח הגוויות
בנקרופיליה גזענות ושנאת נשים
אך קשה יותר ליחס לו
תשוקה יתרה לאותה הוטנטוטית
שיצרה בו יצר לגבור על תחמוצת הזמן
כדי להקנות למה שנראה לו מיטבה
מעמד של פרעוני חנוט או נפרטיטי
מתנת נצח מחדר המתים
לעם הצרפתי ולעמים אחרים.

(מתוך: הליקון מספר 9 קיץ 1993, בהוצאת הליקון בשיתוף עם "ביתן" הוצאה לאור)

עוד אודות שרה ברטמן מאתר ויקיפדיה.

כאשר סוקרים את הפארודיות על תמונתה של קים קרידשיאן, אין מנוס מההרגשה שחלקן מהדהדות את הגזענות והמיזוגניה שהדהדו גם בתצלום המקורי.

ע' קווירית,

hilazone.jpg

Trending: Kim certainly lit up the internet with comical discussion of her new magazine cover, available online at Paper.com

הצילום המקורי של קרדשיאן מתוך המגזין "פפר"

Mythical beast: One internet user turned Kim Kardashian into a beautiful centaur in a hilarious meme - after seeing her naked shoot for Paper magazine 

Strong look: Who needs couture when you can step out in this nude ensemble? 
Eyes on the prize: Kim Kardashian's bottom becomes its on person with a pair of googly peepers
She fits in in Springfield! Kim's cover got a Simpsons makeover 

Yum yum: The reality star was morphed into a tasty hot dog by one internet user 

קול באישה ערווה (ג'אנגו ללא מעצורים)

1425315-41

וידוי: כל כך הרבה שנים נמנעתי באדיקות מסרטיו של טרנטינו בשל אלימותם, ששכחתי איזה קולנוען מעולה הוא. "ג'אנגו ללא מעצורים" הוא סרט חד, מרהיב ומעולה, וכמובן, בהתאם למסורת הטרנטינואית, אלים להחריד.

"ג'אנגו ללא מעצורים", זוכה האוסקר על תסריט לשנת 2013, הוא מערבון אשר עוסק בקריצה בטרגדיית העבדות של השחורים בדרום אמריקה. אין מי שליבו לא יחמץ או  יחרד מהזוועות המופיעות בסרט, מול היחס הלא אנושי שהוא מנת חלקם צורמת במיוחד ההתרפסות שנדרשים לה השחורים, להנהן ללא הפסקה ולהחריש בציתנות. לכן אין פלא שכאשר ג'אנגו מופיע, תחת חסותו של ד"ר קינג שולץ הלבן, משתאים הכל למראה הכושי הדברן והדעתן.

על הרקע הזה אי אפשר להתעלם מעיצוב הגיבורה הנשית הראשית (קארי וושינטון), אהובתו של ג'אנגו שהוא נלחם למען שחרורה. ג'אנגו מדמה לראות את דמותה בכל אשר הוא ושלץ פונים, פוסעת ומחייכת אליו בשתיקה. מרבית הסרט, ובמיוחד כאשר ג'אנגו מתענג על זכרה, דמותה אילמת, זאת למרות שאנו למדים שהאישה, ברומהילדה, יודעת לדבר אפילו גרמנית אשר לימדה אותה גבירתה לשעבר. לאורך הסרט היא דוברת לכל היותר רק את שפת העבדים, הציות והכניעות, זאת למרות שהמבקר אורי קליין מציין שכנהוג בקולנוע של טרנטינו, הסרט גדוש דווקא במלל רב, שרובו כתוב בסגנון מושחז.

יעל מונק מדברת על הצורך שחשיפת נקודת העיוורון של הטקסט הקולנועי בחשיפה של מאחורי הקלעים של הנשיות, הסיפור שלא סופר, הקול שהושתק. היא מבקשת להזכיר לנו שיחסים קולנויאליסטיים של דיכוי אינם מתקיימים רק בין גזעים אלא גם בין גברים ונשים. דווקא בסרט "ג'אנגו ללא מעצורים" אי אפשר שלא להצביע על הסתירה, שבין ההצגה הבוטה של גזילת זכויות אנושיות וצלם אנוש, המתבטאת גם באיסור על הדיבור, ובין שתיקתה הנשית של האהובה, המוצגת לנו באופן כה נעים וטבעי, ללא כל סייג.
לא ראיתי את סרטי קיל ביל המפורסמים ולכן לא אוכל לחרוץ את טיב יחסו של טרנטינו לנשים, נדמה שהוא נע בין המודעות (למשל האופן בו האישה מוחאת כפיים לבעלה, שנראה כמעט פארודי, או הסלואו מושיין ברגע בו מופיעה אחותו הלא יפה של קנדי, בעל המטע) ובין החוסר מודעות, המתבטא בסתירה המרכזית הזו של היעדר הדיבור העצמאי הנשי.

הקולנוע האמריקאי לדורותיו נשלט על ידי לבנים. סרט המופת של ד.וו. גריפית', שבישר את לידת המבע הקולנועי כפי שאנו מכירים אותו כיום, עסק בלא אחרת מאשר האדרת ארגון הקו קלוקס קלאן הרצחני וטבע לנצח את הגזענות כפרק מתולדות הקולנוע. ב"ג'אנגו חסר מעצורים", טרנטינו עוסק במורשת העבדות ומייצר שכתוב של ההיסטוריה הכאובה בעזרת מעין גיבור על פיקטיבי, בדומה כנראה למעשיו ב"ממזרים חסרי כבוד" (סרט נוסף שהעדפתי לא לראות ועסק במלחמת העולם השניה). מיותר לציין שאותו הקולנוע נשלט גם על ידי גברים ועוד חזון למועד בטרם נראה נשים ושחורים כאחד, משתחררים מהדיכוי התרבותי הזה. כך או כך, גם כאשר הוא שובינסט, טרנטינו הוא אינטילגנטי וחריף, ואני מצפה כעת בסקרנות להשלים את הצפייה בסרטי "קיל ביל" בהם הגיבור הראשי הוא אישה.

עד הפעם הבאה

ע' קווירית,

hilazone