מחווה לרובין וויליאמס במרכז הגאה

robin_williams_tribute_by_emilystepp-d7ut3q0

עברו כמה חודשים מאז שרובין וויליאמס נמצא מת בביתו, לאחר ששם קץ לחייו. האיש המצחיק, שהביא שמחה ללב רבים, בחר לסיים את חייו בדרך טראגית ובטרם עת. כעת, כמעט 4 חודשים לאחר לכתו מתארגן במרכז הגאה אירוע לזכרו, במסגרת הסדנה למגדר ומיניות בקולנוע פופולארי "קולנוע למגדריסטיות".

לאורך העשורים בקריירה של וויליאמס, הופיע השחקן בכמה וכמה סרטים שעסקו במודגש בנושאים של מגדר. בין הבולטים בהם היה, למשל, "כלוב הציפורים", קומדיה שהציג זוג הומוסקסואלים שנאלץ להתחזות לזוג סטרייטי. דוגמא אחרת, מפורסמת, ומצחיקה לא פחות היתה "גברת דאוטפייר".

הסרט "גברת דאוטפייר" (כריס קולמבוס, 1993) אוחז דווקא בגישה פרוגרסיבית יחסית בכל הקשור להתפרקות הנישואין שבמרכזו. במקום סיום הוליוודי צפוי בו מתאחדים האם והאב מחדש, כיאה למשפחה גרעינית לדוגמא, מסתיים הסרט במוסר ההשכל הגורס שישנם סוגים רבים של משפחות וכי גם משפחה בה התגרשו ההורים, היא עודנה משפחה אמיתית. בסרט מוצג גם זוג הומוסקסואלי מוצהר המסייע לוויליאמס בהתחפשותו לגברת דאוטפייר. אחיו של הגיבור ובן זוגו המוצגים באהדה רבה. העובדה שהומוסקסואלים הם אלה שמחוללים בוויליאמס את המהפך מראה שהסרט מכיר בעובדה ששורשיי המהפך מזכר לנקבה, מקורם בזהות מינית/מגדרית יוצאת דופן.

אך הליבראליות הזו אינה שורה על מסרים אחרים העולים בסרט. למרות שהצופה שואב לאורך כל הסרט עונג רב ממהפך המושלם שעובר וויליאמס לאישה, טרנסקסואליות המפורשת משולה לסטייה ולפשיעה חמורה. גברת דאוטפייר אליה מתחפש וויליאמס אהובה על כולם, היא כעין מרי פופינס ריאליסטית, מושלמת מכל בחינה ומתלבשת ככפפה על כל צרכי המשפחה. עובדה זו אינה מצילה אותה מהתגובה הקשה כאשר, כריס, האח האמצעי, מגלה אותה בטעות בשירותים כשהיא מטילה מימיה באופן זכרי. "אנחנו צריכים לקרוא למשטרה מייד!!" הוא מזדעק אל אחותו והשניים נכונים להכות את המטפלת האהובה לשעבר, אם רק יהיה בכך צורך.

דימוי לקו החמקמק הזה בין הנאה מהשינוי שעובר וויליאמס ובין חרדת הצופה מפני טרנסקסואליות, ניתן לראות במסכת הלטקס שעוטה וויליאמס כחלק מתחפושתו. לאחר שחזינו בפרוטרוט בשלבי השינוי כולל יצירתה הפלאסטית של המסכה, נראים ילדי המשפחה כשהם צופים בסרט אימה בו מוצגות פני אדם שאצבעות לשות בהן צורות, כאילו היו פלסטלינה. "זה חולני. זה הדבר המבחיל ביותר שראיתי מימיי!" אומרת נטלי, הבת הקטנה למראה. קטע זה, ששולב בסרט ללא הצדקה עלילתית, מהווה רמז לכך שבשינוי שעבר וויליאמס יש גם פוטנציאל למשהו מפלצתי, דומה אך שונה, כמו טרנסקסואליות, שמסוגל ללוש צורות מגוונות מגוף האדם, כאילו אין מדובר בחומר מוצק ויציב בכל מצב. זוהי אימת הגוף הנזיל, הניתן לשינוי.

snapshot20090911053843

גוף נזיל עד אימה שניתן ללוש לכדי צורות (מתוך "גברת דאוטפייר")

דוגמא נוספת לסמיכות אשר נוצרה בין חציית המגדרים ולאימה באה לביטוי בסצנה בה הגיבור המבוהל מביקור לא צפוי מתרוצץ אנה ואנה כשהוא עטוי פאת שיבה וחלוק, בהיתקלו בדמותו במראה הוא מפטיר בזעזוע "נורמן בייטס!". במקרה אחר הוא שוכח את המסכה על פניו וצווח באימה כשמתגלה לו במראה דמות הנראית כמו "פניי עור" (Leatherface) הנורא מ"המנסרים מטקסס".

snapshot20091026204813

"נורמן בייטס!" (מתוך "גברת דאוטפייר")

"Leatherface"

"Leatherface" (מתוך "גברת דאוטפייר")

מקובל לאמר על כל סרט בו מתרחשת התחפשות של גבר לאישה או להפך, שהתהליך המוצג בו חושף את עצם העובדה כי מגדר לכשעצמו הינו תחפושת ותו לא. ואולם, תחפושתו המורכבת של וויליאמס חושפת דווקא את חוסר הטבעיות שמייחס הסרט למעבר בין המגדרים. תחילה נכשלים הניסיונות להפכו לאישה שוב ושוב ורק תודות לפעולה "כירורגית" קיצונית בו "מוחלפים" איברי גופו ופניו של וויליאמס מתאפשר המעבר. התחפושת הסופית מכילה תחליפים לעור, קפלי שומן, שדיים, שיניים, עיניים ומיוצרת למעשה בסטודיו לאיפור מקצועי של האח הגיי. וויליאמס עצמו, מתפרנס בסרט ממקצוע של מדובב וחקיין, ועובדה זו היא שמאפשרת לו לחקות אישה באופן אמין. האופן הארכני והמפורט כל כך בו מוצגים תהליכי המהפך מעביר מסר נסתר לפיו רק אנשי מקצוע מסוגלים לחצות את הקו בין המגדרים שהוא כתהום פעורה. לשם השוואה, מסר הפוך, לפיו המעבר בין מגדרים הינו קל ופשוט, עשוי היה להיות מבהיל ומערער.

snapshot20090911053212

גוף פריק, הניתן להרכבה מחדש (מתוך "גברת דאוטפייר")

ההסתייגות המפורשת מטרנסקסואליות שולבה בסרט יותר מפעם אחת במטרתה להבהיר מעבר לספק שאין הוא מעודד תופעות בלתי רצויות אלה. בתחילת הסרט, וויליאמס מתחזה טלפונית למטפלות כושלות במיוחד בכדי להגדיל את סיכוייו להתקבל. בין היתר הוא מחקה אישה עבת קול האומרת: "אני לא עובדת עם גברים מאחר שהייתי אחד כזה". כשהאם, בגילומה של סאלי פילדס, שומעת זאת, היא טורקת את הטלפון בחלחלה.

 

מיותר לציין, שמצער ובלתי הוגן ככל שיהיה הדבר, הרי שגם יותר מעשרים שנה לאחר יציאת הסרט לאקרנים תגובות אלה, כמו המתוארות בסרט כלפי גילוי פתאומי של טרנסקסואליות, עודן ריאליסטיות בהחלט.

*

המחווה לזכר וויליאמס יתקיים במסגרת הסדנה "קולנוע למגדריסטיות", סדנה קבועה העוסקת במיניות וקוויריות בסרטי מיינסטרים פופולאריים. הסדנה שמועברת על ידי ע' קווירית בימי שני, אחת לשבועיים, בשעה 20:00 ומיועדת לכל המגדרים והנטיות באשר הם. עלות כניסה: 20 ₪.

מחווה לרובין וויליאמס 8/12 (יום שני) | 20:00 | חדר ה"צוציקגן", המרכז הגאה, גן מאיר, ת"א.
לא ללהטבא"ק בלבד, כולם מוזמנותים.
קווי אוטובוס: 24, 25, 18, 82, 61 ועוד

*בקרוב! פרוייקט גיוס המונים לע' קווירית עם תשורות ומתנות שלא יסולאו בפז! היכונו!

למעקב אחר אירועי הסדנה כתבו לי: d_tv25@hotmail.com
או הצטרפו לקבוצה "קולנוע למגדריסטיות" בפייסבוק:
https://www.facebook.com/groups/1420110368236399/
התאריכים הקרובים של הסדנה (הנושאים ימסרו בסמוך לכל תאריך):

 

22/12 (יום שני) | 20:00 | חדר ה"צוציקגן"

5/1 (יום שני) | 20:00 | חדר ה"צוציקגן"

19/1 (יום שני) | 20:00 | חדר ה"צוציקגן"

2/2 (יום שני) | 20:00 | חדר ה"צוציקגן"

וכו'…

להתראות!

מודעות פרסומת

הסיפור המזעזע של "ונוס ההוטנטוטית" או מה לגזענות ולתחת של קים קרדשיאן?

הכיסוי התקשורתי של ישבנה המפואר של כוכבת הריאליטי היכה גלים בשבוע שעבר. לא חלפו ימים מספר והרשת התמלאה גם בפארודיות, חלקן משעשעות, חלקן מזעזעות, אבל את ההקשר הגזעני והשערורייתי האמיתי, מספקת דווקא המחווה ליצירתו של הצלם ז'אן-פול גוד משנות השמונים "Champagne Incident", בה נראית קרדשיאן מאזנת כוס שמפניה על ישבנה.

תמונתה של קרדשיאן, לעומת המקור של גוד ודיוקנה של שרה ברטמן.

 

הצילום המקורי של גוד הינו למעשה גרסא לעגנית לסיפורה הטרגי של אישה אמיתית בשם שרה ברטמן (Sarah "Saartjie" Baartman), שעל סמך איבריה הוצגה לראווה בירידים ובמוזיאונים והיוותה כעין אבטיפוס של דמות האישה השחורה בעיני המערב. הבלוג "ה-8 במאי" מרחיב מעט אודות גורלה:

שרה ברטמן נפלה קורבן לשיגעונותיהם של מדעני הגזע. ברטמן, אישה שחורה גדולת ממדים מדרום אפריקה, הוצגה החל משנת 1810, על ידי האדון שלה, מר פטר סזר, ב"פריק-שואו" בלונדון תחת השם "ונוס השחורה" [Hottentot Venus]. מלונדון עברה לפריז שם הציעו למר סזר כסף רב בעבור הזכות לחקור אותה. הם מדדו אותה, ציירו אותה, והתעקשו לחקור את איבר מינה. ברטמן מתה בשנת 1815 וגופה נמכר למדע. החוקרים תלשו את איבריה מגופה והשתמשו בהם לאורך שנים ארוכות על מנת ללמד "אנטומיה של כושים". גופה הוצג לציבור במוזיאון עד 1974.

קריקטורה של ברטמן, מאת וויליאם הית', 1810

 

כך כותבת עליה גיתית גינת באתר הארץ:

שרה ברטמן, "ונוס ההוטנטוטית" מדרום אפריקה, הובאה ללונדון ב-1810 והפכה לאטרקציה נלעגת בגלל שסבלה מסטאטופגיה (הצטברות שומן על הישבן, שאליה נלווה לעתים מצב של שפתי ערווה פנימיות בולטות). אחר כך נרכשה בידי סוחר חיות פרא והוצגה בצרפת. היא התפרנסה מזנות, הידרדרה לאלכוהול ומתה ב-1815. איברי מינה ומוחה שומרו בפורמלין והוצגו יחד עם השלד ב"מוזיאון האדם" עד 1974. ב-1994 דרש נלסון מנדלה להחזיר את שרידיה למולדתה וב-2002 הם נקברו שם. ב"מוזיאון האדם" נשמרה יציקה של גופה. "דיברנו הרבה על העניין הזה ובסוף החלטנו לא להציג את היציקה", אמר תוראם בראיון. "מבחינה סמלית, ההעדר שלה הוא הנוכחות שצועקת". בסופו של דבר, האוצרים החליטו להקרין צללית של "ונוס ההוטנטוטית". קשה לקבוע אם הצללית מטילה את עצמה על המבקרים.

ברטמן נפטרה עקב מחלה, בגיל 25 בלבד.  הסרת איבריה מתצוגה נבעה, בין השאר, מלחצן של פמיניסטיות.

הכותב מרדכי גלדמן  הקדיש לה פואמה:

באילו אזיקים הביאוה לפריס
להציג בה את פלא ישבניה המוגדלים
לא נדע לעולם,
אך קהל גברים סקרני ומשתוקק
שילם בעד תצפית הישבנים
חמש שנים תמימות
אם נותר עוד תום כלשהו אצל הצופים והנצפים;
גם לא נדע לעולם
את דעת הכושית על גברי פריס ועל נשיה
על הבתולות על הבעולות ועל הזונות הצחורות
שישבניהן קופחו כל-כך מול ישבניה
במשקל ובמעריצים;
גם לא נדע לעולם
אם למדה צרפתית במידה שאיפשרה לה לומר
אדוני, תחת שחור שווה זהב
monsieur, un culnoir vaut de l'or;
גם לא נדע לעולם את דעתה
על ארמנות הלובר, גני לוכסמבורג וגשרי הסיין
או על הקתדרלות בהם הוצגו בגובה
גברים דקי בשר ועירומים כשהם צלובים
או נשים שהלובן והזהב היו כסותן
נשים שהרו בלא תשוקה וביאה
ורחמן היה רחמים, מקדש וצידפה
ועיניהן יועדו לראות אלהים
ועיניהן יועדו לבכי על יסורי בנן;
אבל היו לה בוודאי עגילי זהב
או עגילים מחומר מוזהב כלשהו
שהרי אי-אפשר שבפריס הניחוה בלא קישוטים ועדיים
ובוודאי היו בה דמעות וכישרון לבכי
שלעתים התממש בין תצוגה לתצוגה;
גם לא נדע לעולם את נסיבות מותה –
האם אוויר הכרך ונשיפות סיגרים הכריעוה
או אולי דווקא אותו מזון נודע בטיבו
היה בדמה למנת כולסטרול קטלנית;
כל שנותר לנו ממנה
איננו אלא חתיכה תחוחה
או אם תרצו שוד ושבר –
מוונוס ההוטנטוטית נותר הרבה פחות
מאשר מוונוס ממילו
שהוצבה שבורה בארמון הלובר,
מוונוס ההוטנטוטית השאיר לנו מנתח גוויות
רק את הישבנים ההדורים בגוזמתם
ואת פותה השחורה ששפתיה עבות משפתי פיה
כדוגמה לפות שהיא מכל אפל
כדוגמת תשוקה שאין לה סייג

כאמטיפוס לפות של כל זונות העיר
כחטא השחור הנחבא בנשים הצחורות ביותר.

מי שעודנו מבקש את ישבניה
ובמיוחד את מראה פותה
ימצאם בצנצנת גדולה של חומר משמר
שהוצבה במוזיאון האדם בואכה טרוקדרו
באותה עיר שהעריצה אותם;
קל להאשים את מנתח הגוויות
בנקרופיליה גזענות ושנאת נשים
אך קשה יותר ליחס לו
תשוקה יתרה לאותה הוטנטוטית
שיצרה בו יצר לגבור על תחמוצת הזמן
כדי להקנות למה שנראה לו מיטבה
מעמד של פרעוני חנוט או נפרטיטי
מתנת נצח מחדר המתים
לעם הצרפתי ולעמים אחרים.

(מתוך: הליקון מספר 9 קיץ 1993, בהוצאת הליקון בשיתוף עם "ביתן" הוצאה לאור)

עוד אודות שרה ברטמן מאתר ויקיפדיה.

כאשר סוקרים את הפארודיות על תמונתה של קים קרידשיאן, אין מנוס מההרגשה שחלקן מהדהדות את הגזענות והמיזוגניה שהדהדו גם בתצלום המקורי.

ע' קווירית,

hilazone.jpg

Trending: Kim certainly lit up the internet with comical discussion of her new magazine cover, available online at Paper.com

הצילום המקורי של קרדשיאן מתוך המגזין "פפר"

Mythical beast: One internet user turned Kim Kardashian into a beautiful centaur in a hilarious meme - after seeing her naked shoot for Paper magazine 

Strong look: Who needs couture when you can step out in this nude ensemble? 
Eyes on the prize: Kim Kardashian's bottom becomes its on person with a pair of googly peepers
She fits in in Springfield! Kim's cover got a Simpsons makeover 

Yum yum: The reality star was morphed into a tasty hot dog by one internet user 

מה היה קורה לו לנסיכות דיסני היתה מותן אנושית?

real-disney-princess-waistlines-loryn-brantz-1

האתר boredpanda.com החליט על ניסוי: מה היה קורה לו לכוכבות המצוירות שהכרנו היתה מותן בהיקף אנושי? התוצאות לפניכם. מפתיע להיווכח כמה טבעי ואנושי נראה דווקא המותן המוצר, שהתרגלנו אליו, עד כדי כך שהמותן האנושי נראה כאילו הדמויות סובלות מהשמנה ניכרת. והרי זה בדיוק מה שמזעזע. הציורים המתוקנים האלה ממחישים בהצלחה, איך אידאל יופי בלתי אנושי משתרש ונתפס כטבעי, גם אצל מי שמגדירים עצמם כפמיניסטיים. במציאות, מותן מוצר כמו של נסיכות דיסני, אינו משאיר מקום לאיברים הפנימיים ההכרחיים.

 

real-disney-princess-waistlines-loryn-brantz-5

 

real-disney-princess-waistlines-loryn-brantz-2 real-disney-princess-waistlines-loryn-brantz-3 real-disney-princess-waistlines-loryn-brantz-4
real-disney-princess-waistlines-loryn-brantz-6

אמנם, גם לגברים מוצג לרוב מודל אנימציה בלתי טבעי  של שרירים אל אנושיים, כל דמות של גיבור על תוכיח זאת. שרירים נתפסים כטבעיים ולא תוצאה של עבודה קשה ומייסרת. עם זאת, לגברים לנצח יהיה ארסנל רחב ומגוון של דמויות להזדהות איתן, בעוד שנשים מוגבלות לרוב לתפקיד האהובה, הבודד והנצחי, אפקט שבקהילה הפמיניסטית זכה לכינוי "אפקט דרדסית": ארסנל שלם של דרדסים גברים שלכל אחד אפיון אינדיבידואלי (בר כוח, בר מוח, קונדסון, ביש גדא וכו'), לעומת דמות נשית אחת שכל אפיונה מתמצה בזה שהיא אישה .

A313

סופרמן: מודל אל אנושי

אפשר להתנחם לפחות בעובדה שלדרדסית היה מותן מתרחב, זהה לשל אחיה הגברים:)

 

41789_145097922177667_2677_n

דרדסית: מותן מתרחב

 

פניה אישית לקוראים ולקוראות: אהבתן את הפוסט? רוצים עוד? מאמינות בחינוך והעצמה של גוף, מגדר ומיניות? ע' קווירית מחלק ספר פרי עטו, הרצאות, פרטי אספנים ומזכרות של ע' קווירית בקמפיין מימון המונים לפעילותו, אל תישארו אדישים, נותרו ימים ספורים בלבד, הצטרפו עכשיו!

10647175_10152659081389998_6466546968550414239_n