סטס סגין: גרסת החוג למגדר

maxresdefault

אפתח באזהרה: סטס סגין ידוע כמי שלא בחל בעבר בכלום. כולל מכירת "פרומונים מעוררי תשוקה" לחסידיו האומללים. בהחלט ייתכן שכל החזרה בתשובה המתוארת פה אינה אלא טריק מסחרי. שפטו בעצמכם.

הכל התחיל מתמונת הטקסט הזו שנקרה על דרכי אחרי שליהי יונה, אושיה פמיניסטית מוכרת, שיתפה אותה על הקיר שלה, תוך הפגנת התימהון המתבקש. בטקסט מתיימר סטס להכות על חטא ומכנה את אמנות הפיתוי, שהפכה לסמל ההיכר שלו, "מניפולציה זולה". ליונה היכרות קודמת עם סגין, מאז התעמתה עימו על מעלליו בתכנית "צינור לילה".

Untitled-2

כדי לא להקל ראש בפועלו של סגין בתחום, נזכיר שב-2010 סערה הרשת בעקבות תיאור אונס שנחשף באתר של המרכז לאמנות הפיתוי (משכנו לשעבר של סגין ופרי עמלו) וזכה לשבחים מהחניכים והמדריך.

עוד על פרשת האונס ואחרות במרכז לאמנות הפיתוי- בבלוג "שק של נחשים"

על ההפגנה נגד המרכז לאמנות הפיתוי – אתר "הארץ"

מפה לשם, כמנויה לשעבר של רשימת התפוצה של סטס והמרכז לאמנות הפיתוי (זה היה בצחוק…) פניתי אל סטס ששח לי את הדברים הבאים, כשהצהרותיו מצטברות למונולוג קורע לב. הריהו לפניכן.

דברי סטס סגין:

"אני רוצה לחסל את העסק הזה בארץ הוא עושה נזק לאנשים[…] אני בעצם הבנתי שאומנות הפיתוי מוטעת לחלוטין[…] טעיתי. לא הבנתי את הנזק שגרמתי לאנשים אחרים, ולעצמי […] פגיעה בעצמם, פגיעה בנשים […] כל חיי ניסיתי להיות מגניב, לשחק אותה גבר, ולא הייתי מודע לזה אפילו… אני אמצתי את הדרך [החדשה] הזאת כי הבנתי כמה דבילי התנהגתי רוב ימי חיי… 

[בנקודה זו, ברגע של מודעות עצמית מפתיעה,  הפנה אותי סטס לקליפ משעשע "יניר האחמ"ש"]

מדוע השינוי? כי נשבר לי הזין. נמאס לי שעושים עלי פיקאפ. הרגשתי איזה חרא זה ולכן לא הייתי רוצה לגרום לאנשים אחרים להרגיש מנוצלים ומרומים. בתחילת דרכי הייתי שותף לאנשים שהקימו את המרכז לאומנות  הפיתוי, אחרי 3 שנים של עשייה מואמצת, מצאתי את עצמי בחוץ.

לאחר מכן, הקמתי חברה , מיי-סוד, ואחרי שנתיים של עבודה קשה, אחד המדריכים שלי פרש ולקח עימו 2 אנשים מהצוות והקימו חברה חדשה. הבנתי שכל עוד אני מלמד פיקאפ, לא רחוק היום שיעשו פיקאפ עלי.
קארמה, היקום או איך שתקרא לזה. חטפתי לבנה בראש, פעמיים. (כנראה בפעם הראשונה זה לא היה מספיק כואב כדי להבין). הסיבה שאני לא משנה את המסרים השיווקיים היא שילוב של פחדנות ועצלנות. מצד אחד אני מפחד שהמסר החדש הוא פחות 'מוכר'/שיווקי. מצד שני, אני אפילו לא יודע איך להתחיל להסביר לאנשים על הדרך החדשה. בנוסף, רבים הספקנים, ואיני יכול להאשים אותם, שיטענו שאני אותה הגברת בשינוי מחצלת.
לכן, גודל האתגר הזה גורם לי לסוג של "שיתוק".

[לשאלתי איך נוצר הקשר שלו עם מרכז ד.פ.נ.ה מבית התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן]

רצה הגורל והלכתי ללמוד בבר אילן תואר שני.. ושם הכרתי את סיגל שחר [ראש התכנית למגדר בבר אילן]. לימדה אותי בקורס הנחיית קבוצות.. התעמתה איתי במשך שנה שלמה, שבוע אחר שבוע עד שנפל האסימון. נראה לי מגיע לה עץ בשדרת חסידי אומות העולם.

[בוידאו המצ"ב: סיגל אופנהיים שחר – מנהלת מרכז ד.פ.נ.ה באוני' בר אילן בנאום הייד פארק נשים של onlife בנמל ת"א, 22.3.2012]

כהוכחה לדרכו החדשה הפקיד בידי סטס שני מסמכים. הראשון, מאמר שפרסם באתר החברה שלו:

"למה לא אמנות הפיתוי" מאת סטס סגין

בין הציטוטים במאמר כותב סטס:

למה אני יורה לעצמי ברגל? הרי זה תחום הפרנסה העיקרי שלי , הדרכת סדנאות שטח.

הסיבה שאני עושה זאת היא משום שלפני שנתיים , במהלך לימודי התואר השני שלי באוניברסיטת בר אילן, השתתפתי בקורס הנחיית קבוצות. המרצה בקורס, זיהתה אותי מהטלוויזיה ועימתה אותי עם כל מה שלמדתי בשנים האחרונות.

לטענתה, הבעיה העיקרית של מי שמגיע ללמוד פיקאפ היא שהוא בדרך כלל מיואש, מבולבל ולא יודע מה לעשות, ולכן מוכן להיאחז בכל דרך שיציעו לו. גם אם בהדרכות השטח הייתה תחושה של אופוריה וחווית 'מצאתי את נוסחת הפלא', לבסוף הגבר נשאר פגוע עוד יותר מיואש וכואב, שכן מדובר באחיזת עיניים מדומיינת.

מה שעושים בסדנאות הפיקאפ המדריכם הוא שהם מלמדים גברים להיאחז בדברים שקריים, מדריכי הפיקאפ לוקחים אימפוטנציה (חוסר יכולת להכיר נשים) ונותנים לגברים כדור ויאגרה לביטחון עצמי."

על לקוחותיו בעבר הוא מוסיף וכותב:

במבט לאחור, אני עכשיו מבין שחלק מהגברים שהגיעו אלינו במשך השנים היו זקוקים לטיפול פסיכולוגי, לא למדריך פיקאפ. הם סבלו מהערכה עצמית נמוכה ודימוי עצמי נמוך, לא יכולתי לטפל בשני הדברים האלה. זה שהם לקחו אותי לעזור להם זה טיפול בתסמינים של הבעיות שלהם, לא במחלה עצמה. בגלל מקרים כאלה התחלתי לסנן לקוחות ולקבל רק את אלה שמתאימים. לא יכולתי לגבות כסף מבחורים שלא יכולתי לעזור להם. במהלך השנתיים האחרונות, דחיתי הרבה מאוד גברים ואמרתי להם ללכת לטיפול, לא לסדנא. לא שמעתי מהם לאחר מכן. […]

זה די חולני, אבל יש מספר בחורים- בדרך כלל בחורים עשירים – שנאבקו בחרדה שלהם במשך שנים ובקושי עשו משהו, אז הם שוכרים מדריך כדי להסיר את האחריות מעליהם. הם זורקים עליך כסף בציפייה שתתקן אותם כמו שהם משלמים למכונאי שיתקן להם את האוטו. הם למעשה לא רוצים לסבול שום חלק מנטל השיפור העצמי שלהם. אלה התלמידים הגרועים ביותר. הם מסרבים לשתף פעולה. הם מנסים להתווכח איתך על תיאוריה בלי שיש להם ניסיון. והם מתעקשים שאתה תעשה הכל, כאילו אתה בדרן הרחוב שהם שכרו לערב. הם יעשו כל דבר כדי להימנע מלעשות את זה בעצמם.

המסמך השני שהפקיד בידיי, מעניין עוד יותר: חומר שהציג ביחד עם סיגל שחר בכנס אקדמי ומהווה מעין מניפסט לדרכו החדשה. הריהו לפניכן במלואו-

סטס בכנס לאנתרופולגיה באונ' העברית בירושלים 

וכמו כן עבודה שכתב, לא ברור באיזו מסגרת, עליה מבוסס המסמך:

הבנית תפיסות העצמי אחרי השתתפות בקורס 'אומנות הפיתוי'-סטס סגין

מתוך העבודה:

כפי שראינו, המרואיינים במחקר [חניכיו של סטס בעבר] זה מחזיקים משמעויות משותפות ואף כמעט זהות  של גבריות שמרכיבים את תפיסת המגדר העצמית (bird, 1996). אך למרבה הצער,הם עצמם לא עומדים באותם קריטריונים.  לכן,הם בעלי תפיסת זהות חסרה משום שהזהות המגדרית שלהם חסרה את המשמעויות הטבועות בגבריות ההגמונית ( thomas 1990 kaufman 1994). תפיסה חסרה זו אף מתחדדת על רקע ההשוואה הבלתי פוסקת לגברים אחרים בקבוצת השווים שכן מצליחים לעמוד באותם קריטריונים שהם כושלים בהם. אותם הגברים,'המצליחים', זוכים לסטטוס גבוה ואף הערצה בקרב המרואיינים במחקר זה (Holland, Ramazanoglu, and Sharpe 1994; Kimmel 1994; Messner 1992; Wight 1994).

כדי לענות על הפערים בתפיסת הזהות הגברית העצמית, בוחרים להשתתף בקורס 'אומנות הפיתוי' ולהשקיע בו משאבים רבים (פיננסים ואחרים). הגברים הצעירים מכפיפים את עצמם לשיח אחר במסגרתו מעצבים לו את התודעה מחדש (פוקו, 2005).אחרי התנסות פעילה בקורס , נדמה כי השפה בה המראיינים משתמשים ואימוץ פרקטיקות חדשות משקפות עולם תוכן אלטרנטיבי לשיח ההגמוני.

ייתכן שסטס הגיע לרוויה בשוק אמנות הפיתוי ונאלץ להמציא עצמו מחדש. יכול להיות שהוא בונה שוב על הפמיניסטיות כמקדמות מכירות. הוא הפקיד בידי את כל המסמכים הנ"ל בקלות מפתיעה ואף צירף את מספר הטלפון של סיגל שחר כמליצת יושר. למרות ההתלבטות בחרתי לפרסם את הפוסט, בהנחה שלהכאה פומבית על חטא מפי אמן הפיתוי הראשי יש חשיבות כלשהי לשיח החברתי גברים-נשים, גם אם מסתתרים מאחוריה שיקולי רווח בלתי טהורים. אתן מוזמנות לשפוט בעצמכן. בכל מקרה, אם יתגלה שלא מדובר אלא בתרגיל יח"צ מושקע אני אבצע חרקירי ונוכל תמיד לחזור להתנחם בפארודיה (הבריה"מופובית) שעשה עליו אסף יצחקי וכן, ב"יניר האחמ"ש" האלמותי. מי אמר שהומור לא יכול לפעול גם בשירות הפמיניזם.

עד הפעם הבאה,

ע' קווירית

logo

מודעות פרסומת

6 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. מעקב קישורים: המורה למגדר של סטס סגין מגיבה על הפיכתו ל"פמיניסט" | ע' קווירית
  2. מעקב קישורים: ללא מילים (יום הולדת לאב"ד) | ע' קווירית
  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    יול 25, 2013 @ 22:09:51

    סטאס הוא לפחות אדם הקיים במציאות. בניגוד לעינב בר/ע' קווירית שמתחזה כבר הרבה שנים לדמות שאינה קיימת. זהותה האמיתית
    ידועה לי אבל שמורה לעת עתה בסוד.

  4. queereyeworld
    יול 25, 2013 @ 22:18:06

    זה שוב הקשקוש שאני יערה שחם? כבר מספיק אנשים מכירים אותי במציאות וגם את/ה מוזמן אם תצא/י מהסרט.

  5. Atheisms
    יול 26, 2013 @ 13:29:22

    קיבלתי היום ה"פ בפייסבוק ממשתמש אנונימי ש"חשף" שאת יערה שחם ומייד אח"כ חסם אותי או ניתק את הפרופיל שלו, אני לא יודעת. מדהים שאנשים מטריחים את עצמם להטריד אחרים עם שטויות כאלה. יש אנשים עם יותר מידי זמן פנוי.

  6. queereyeworld
    יול 26, 2013 @ 16:39:36

    למה דווקא יערה שחם? אני רוצה להיות אורטל בן דיין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: