המורה למגדר של סטס סגין מגיבה על הפיכתו ל"פמיניסט"

האדם האחראי למהפך שחל בסטס סגין, אמן הפיתוי, היא לא אחרת מראש התכנית למגדר של אוני' בר-אילן, סיגל אופנהיים שחר. היא מסרה לאתר את התגובה הבאה:

אפילו אני עדיין מתלבטת האם בסופו של יום לא אצטרך לבצע חרקירי מתוקשר ולהכות על חטא על ששימשתי סוג של עלה תאנה. אבל בשל חשיבות הנושא- אני מרגישה שאין לי את הפריבילגיה הזו. ולכן מעדיפה להאמין שבדרכו מלאת הטעויות- סטס אכן עבור תהליך כן ומשמעותי.

בעיקר מכיוון שבעיני כל העניין הזה חשוב מכדי שנוכל להדוף אותו ואת הדיון שהוא מעורר אז אני מנסה לראות זאת כך- במקום 'ניצול' של סטס אותנו הפמיניסטיות, אני רוצה לראות בזה 'שימוש הדדי' שהרי מעט מאיתנו יכולות ויכולים להגיע אל אותם גברים שסטס מגיע אליהם, על מנת לאתגר את השאלה האם בכלל ראוי וכדאי ללכת לקורס של אומנות הפיתוי. ועוד יותר מכך- כמה מאיתנו יכולות ויכולות להרחיב דרך 'התהליך' שסטס מעביר את מ'כת הנגד' באופן משמעותי, כדי לצמצם אלימות בחברה הגברית המיוזעת שלנו?

סיגל אופנהיים שחר

timthumb

אופנהיים שחר

סטס סגין, הידוע מבין אמני הפיתוי ומנהלה לשעבר של האקדמיה לאומנות הפיתוי טוען שפרש מעסקי הפיתוי ושכיום הינו "אמן וחונך באמנות האהבה". בעבר אף הכה על חטא: “הייתי סקסיסט ושוביניסט”. לאתר ע' קווירית אמר:

"אני רוצה לחסל את העסק הזה בארץ הוא עושה נזק לאנשים[…] אני בעצם הבנתי שאומנות הפיתוי מוטעת לחלוטין[…] טעיתי. לא הבנתי את הנזק שגרמתי לאנשים אחרים, ולעצמי […] פגיעה בעצמם, פגיעה בנשים […] כל חיי ניסיתי להיות מגניב, לשחק אותה גבר, ולא הייתי מודע לזה אפילו… אני אמצתי את הדרך [החדשה] הזאת כי הבנתי כמה דבילי התנהגתי רוב ימי חיי…

להלן תיאור של סשן "פיתוי" כפי שהועלה בעבר ע"י חניך של המרכז לאמנות הפיתוי וזכה לשבחי המדריכים והחניכים:

זה מה שעשיתי אחרי זה …בלי לשאול פשוט לקחת אותה ולנשק ..זה מה שהם רוצות ( אל תקשיבו להן) .
מכאן לכאן העניינים התקדמו ..האמינו לי נתקלתי באין ספור התנגדויות
בדרך לסגור FC אבל התמדתי והייתי עקבי עד הסוף .
אוקיי התחלנו להתמזמז על המיטה והיא פשוט סירבה להוריד את הבגדים
וזרקה לי מלא תירוצים .. אבל אני קרנף עיוור היא לא מכירה אותי
השתמשתי בטכניקת פיתוי מהיר וזה בלבל אותה לגמריי , לקחתי את היד שלה ושמתי אותה על הזין
לאט לאט סגרתי BJC … לאחר מכן חשבתי להסתפק בזה וזהו אבל משהו בפנים אמר לי לא לוותר
מה גם שהחוזה של DURACULA עומד לי על הראש ..
לא ויתרתי והמשכתי להיות עקבי עד הסוף
ניסיתי להוריד לה את התחתונים והבחורה פשוט מסרבת בתוקף!!
ואז חשבתי או שאני עושה לה פריז אאוט או פיתוי מהיר ??
הזזתי את התחתון ימינה ובום ! . הבחורה בהלם תאמת גם אני ..
אחרי זה הכל זרם וגם הבגדים ירדו וFC נסגר .

לקריאה נוספת וצילומי מסך: "המרכז לאמנות האונס" בבלוג של הילה נוגה

סגין טוען שאינו מרוויח כרגע מההרצאות החדשות שהוא מעביר, אלא עושה זאת מתוך אמונה בצדקת הדרך. כזכור, בין היתר מסר סגין לידי מסמכים שונים ממהלך לימודיו, המעידים על השינוי שהתחולל בו ועל דרכו החדשה. המעוניינות מוזמנות להתעמק:

 הרצאה משותפת של סגין ושחר בכנס לאנתרופולגיה באונ' העברית בירושלים 

הבנית תפיסות העצמי אחרי השתתפות בקורס 'אומנות הפיתוי'-עבודה מאת סטס סגין

פמיניסט טרי או אותה גברת בשינוי אדרת? סגין מוזמן להוכיח כי הוא באמת מכה על חטא ולתרום סכום סמלי מרווחיו העתידיים למרכז לנפגעות תקיפה מינית.

Stas

ע' קווירית,

ע' קווירית

מודעות פרסומת

סטס סגין: גרסת החוג למגדר

maxresdefault

אפתח באזהרה: סטס סגין ידוע כמי שלא בחל בעבר בכלום. כולל מכירת "פרומונים מעוררי תשוקה" לחסידיו האומללים. בהחלט ייתכן שכל החזרה בתשובה המתוארת פה אינה אלא טריק מסחרי. שפטו בעצמכם.

הכל התחיל מתמונת הטקסט הזו שנקרה על דרכי אחרי שליהי יונה, אושיה פמיניסטית מוכרת, שיתפה אותה על הקיר שלה, תוך הפגנת התימהון המתבקש. בטקסט מתיימר סטס להכות על חטא ומכנה את אמנות הפיתוי, שהפכה לסמל ההיכר שלו, "מניפולציה זולה". ליונה היכרות קודמת עם סגין, מאז התעמתה עימו על מעלליו בתכנית "צינור לילה".

Untitled-2

כדי לא להקל ראש בפועלו של סגין בתחום, נזכיר שב-2010 סערה הרשת בעקבות תיאור אונס שנחשף באתר של המרכז לאמנות הפיתוי (משכנו לשעבר של סגין ופרי עמלו) וזכה לשבחים מהחניכים והמדריך.

עוד על פרשת האונס ואחרות במרכז לאמנות הפיתוי- בבלוג "שק של נחשים"

על ההפגנה נגד המרכז לאמנות הפיתוי – אתר "הארץ"

מפה לשם, כמנויה לשעבר של רשימת התפוצה של סטס והמרכז לאמנות הפיתוי (זה היה בצחוק…) פניתי אל סטס ששח לי את הדברים הבאים, כשהצהרותיו מצטברות למונולוג קורע לב. הריהו לפניכן.

דברי סטס סגין:

"אני רוצה לחסל את העסק הזה בארץ הוא עושה נזק לאנשים[…] אני בעצם הבנתי שאומנות הפיתוי מוטעת לחלוטין[…] טעיתי. לא הבנתי את הנזק שגרמתי לאנשים אחרים, ולעצמי […] פגיעה בעצמם, פגיעה בנשים […] כל חיי ניסיתי להיות מגניב, לשחק אותה גבר, ולא הייתי מודע לזה אפילו… אני אמצתי את הדרך [החדשה] הזאת כי הבנתי כמה דבילי התנהגתי רוב ימי חיי… 

[בנקודה זו, ברגע של מודעות עצמית מפתיעה,  הפנה אותי סטס לקליפ משעשע "יניר האחמ"ש"]

מדוע השינוי? כי נשבר לי הזין. נמאס לי שעושים עלי פיקאפ. הרגשתי איזה חרא זה ולכן לא הייתי רוצה לגרום לאנשים אחרים להרגיש מנוצלים ומרומים. בתחילת דרכי הייתי שותף לאנשים שהקימו את המרכז לאומנות  הפיתוי, אחרי 3 שנים של עשייה מואמצת, מצאתי את עצמי בחוץ.

לאחר מכן, הקמתי חברה , מיי-סוד, ואחרי שנתיים של עבודה קשה, אחד המדריכים שלי פרש ולקח עימו 2 אנשים מהצוות והקימו חברה חדשה. הבנתי שכל עוד אני מלמד פיקאפ, לא רחוק היום שיעשו פיקאפ עלי.
קארמה, היקום או איך שתקרא לזה. חטפתי לבנה בראש, פעמיים. (כנראה בפעם הראשונה זה לא היה מספיק כואב כדי להבין). הסיבה שאני לא משנה את המסרים השיווקיים היא שילוב של פחדנות ועצלנות. מצד אחד אני מפחד שהמסר החדש הוא פחות 'מוכר'/שיווקי. מצד שני, אני אפילו לא יודע איך להתחיל להסביר לאנשים על הדרך החדשה. בנוסף, רבים הספקנים, ואיני יכול להאשים אותם, שיטענו שאני אותה הגברת בשינוי מחצלת.
לכן, גודל האתגר הזה גורם לי לסוג של "שיתוק".

[לשאלתי איך נוצר הקשר שלו עם מרכז ד.פ.נ.ה מבית התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן]

רצה הגורל והלכתי ללמוד בבר אילן תואר שני.. ושם הכרתי את סיגל שחר [ראש התכנית למגדר בבר אילן]. לימדה אותי בקורס הנחיית קבוצות.. התעמתה איתי במשך שנה שלמה, שבוע אחר שבוע עד שנפל האסימון. נראה לי מגיע לה עץ בשדרת חסידי אומות העולם.

[בוידאו המצ"ב: סיגל אופנהיים שחר – מנהלת מרכז ד.פ.נ.ה באוני' בר אילן בנאום הייד פארק נשים של onlife בנמל ת"א, 22.3.2012]

כהוכחה לדרכו החדשה הפקיד בידי סטס שני מסמכים. הראשון, מאמר שפרסם באתר החברה שלו:

"למה לא אמנות הפיתוי" מאת סטס סגין

בין הציטוטים במאמר כותב סטס:

למה אני יורה לעצמי ברגל? הרי זה תחום הפרנסה העיקרי שלי , הדרכת סדנאות שטח.

הסיבה שאני עושה זאת היא משום שלפני שנתיים , במהלך לימודי התואר השני שלי באוניברסיטת בר אילן, השתתפתי בקורס הנחיית קבוצות. המרצה בקורס, זיהתה אותי מהטלוויזיה ועימתה אותי עם כל מה שלמדתי בשנים האחרונות.

לטענתה, הבעיה העיקרית של מי שמגיע ללמוד פיקאפ היא שהוא בדרך כלל מיואש, מבולבל ולא יודע מה לעשות, ולכן מוכן להיאחז בכל דרך שיציעו לו. גם אם בהדרכות השטח הייתה תחושה של אופוריה וחווית 'מצאתי את נוסחת הפלא', לבסוף הגבר נשאר פגוע עוד יותר מיואש וכואב, שכן מדובר באחיזת עיניים מדומיינת.

מה שעושים בסדנאות הפיקאפ המדריכם הוא שהם מלמדים גברים להיאחז בדברים שקריים, מדריכי הפיקאפ לוקחים אימפוטנציה (חוסר יכולת להכיר נשים) ונותנים לגברים כדור ויאגרה לביטחון עצמי."

על לקוחותיו בעבר הוא מוסיף וכותב:

במבט לאחור, אני עכשיו מבין שחלק מהגברים שהגיעו אלינו במשך השנים היו זקוקים לטיפול פסיכולוגי, לא למדריך פיקאפ. הם סבלו מהערכה עצמית נמוכה ודימוי עצמי נמוך, לא יכולתי לטפל בשני הדברים האלה. זה שהם לקחו אותי לעזור להם זה טיפול בתסמינים של הבעיות שלהם, לא במחלה עצמה. בגלל מקרים כאלה התחלתי לסנן לקוחות ולקבל רק את אלה שמתאימים. לא יכולתי לגבות כסף מבחורים שלא יכולתי לעזור להם. במהלך השנתיים האחרונות, דחיתי הרבה מאוד גברים ואמרתי להם ללכת לטיפול, לא לסדנא. לא שמעתי מהם לאחר מכן. […]

זה די חולני, אבל יש מספר בחורים- בדרך כלל בחורים עשירים – שנאבקו בחרדה שלהם במשך שנים ובקושי עשו משהו, אז הם שוכרים מדריך כדי להסיר את האחריות מעליהם. הם זורקים עליך כסף בציפייה שתתקן אותם כמו שהם משלמים למכונאי שיתקן להם את האוטו. הם למעשה לא רוצים לסבול שום חלק מנטל השיפור העצמי שלהם. אלה התלמידים הגרועים ביותר. הם מסרבים לשתף פעולה. הם מנסים להתווכח איתך על תיאוריה בלי שיש להם ניסיון. והם מתעקשים שאתה תעשה הכל, כאילו אתה בדרן הרחוב שהם שכרו לערב. הם יעשו כל דבר כדי להימנע מלעשות את זה בעצמם.

המסמך השני שהפקיד בידיי, מעניין עוד יותר: חומר שהציג ביחד עם סיגל שחר בכנס אקדמי ומהווה מעין מניפסט לדרכו החדשה. הריהו לפניכן במלואו-

סטס בכנס לאנתרופולגיה באונ' העברית בירושלים 

וכמו כן עבודה שכתב, לא ברור באיזו מסגרת, עליה מבוסס המסמך:

הבנית תפיסות העצמי אחרי השתתפות בקורס 'אומנות הפיתוי'-סטס סגין

מתוך העבודה:

כפי שראינו, המרואיינים במחקר [חניכיו של סטס בעבר] זה מחזיקים משמעויות משותפות ואף כמעט זהות  של גבריות שמרכיבים את תפיסת המגדר העצמית (bird, 1996). אך למרבה הצער,הם עצמם לא עומדים באותם קריטריונים.  לכן,הם בעלי תפיסת זהות חסרה משום שהזהות המגדרית שלהם חסרה את המשמעויות הטבועות בגבריות ההגמונית ( thomas 1990 kaufman 1994). תפיסה חסרה זו אף מתחדדת על רקע ההשוואה הבלתי פוסקת לגברים אחרים בקבוצת השווים שכן מצליחים לעמוד באותם קריטריונים שהם כושלים בהם. אותם הגברים,'המצליחים', זוכים לסטטוס גבוה ואף הערצה בקרב המרואיינים במחקר זה (Holland, Ramazanoglu, and Sharpe 1994; Kimmel 1994; Messner 1992; Wight 1994).

כדי לענות על הפערים בתפיסת הזהות הגברית העצמית, בוחרים להשתתף בקורס 'אומנות הפיתוי' ולהשקיע בו משאבים רבים (פיננסים ואחרים). הגברים הצעירים מכפיפים את עצמם לשיח אחר במסגרתו מעצבים לו את התודעה מחדש (פוקו, 2005).אחרי התנסות פעילה בקורס , נדמה כי השפה בה המראיינים משתמשים ואימוץ פרקטיקות חדשות משקפות עולם תוכן אלטרנטיבי לשיח ההגמוני.

ייתכן שסטס הגיע לרוויה בשוק אמנות הפיתוי ונאלץ להמציא עצמו מחדש. יכול להיות שהוא בונה שוב על הפמיניסטיות כמקדמות מכירות. הוא הפקיד בידי את כל המסמכים הנ"ל בקלות מפתיעה ואף צירף את מספר הטלפון של סיגל שחר כמליצת יושר. למרות ההתלבטות בחרתי לפרסם את הפוסט, בהנחה שלהכאה פומבית על חטא מפי אמן הפיתוי הראשי יש חשיבות כלשהי לשיח החברתי גברים-נשים, גם אם מסתתרים מאחוריה שיקולי רווח בלתי טהורים. אתן מוזמנות לשפוט בעצמכן. בכל מקרה, אם יתגלה שלא מדובר אלא בתרגיל יח"צ מושקע אני אבצע חרקירי ונוכל תמיד לחזור להתנחם בפארודיה (הבריה"מופובית) שעשה עליו אסף יצחקי וכן, ב"יניר האחמ"ש" האלמותי. מי אמר שהומור לא יכול לפעול גם בשירות הפמיניזם.

עד הפעם הבאה,

ע' קווירית

logo

לסבופוביה לעולם נשארת

1000485_10152047908213677_957545204_n

להט"בופוב, שונא שחורים, גזען, אלים ותוקפן, אבל הקלוז אפ הממושך על עיניו של גילי מיילי, יחד עם השבחים המפליגים שחלק לו האח הגדול בפרידתם, ציירו אמש את גילי מיילי דווקא כקרבן. ככל הנראה לא לחינם החליטה הפקת האח הגדול לאזן את ההתפרצות המכוערת של מיילי על ענת צאיג בשבחים מפי האח, שכן דווקא הדחתו של מיילי הניעה מה שמתנגדיה הרבים של התוכנית ייחלו לו: גל התנתקויות של יותר מ-3,000 איש שרכשו את ערוץ 20 ביס והוט (כך עפ"י הפורטל של עומרי חיון).

יורם זק חלק אמש שבחים לגילי, מתמודד שדווקא בגלל אופיו התגרני צבר פופולאריות לא מבוטלת. בהפקת "האח הגדול" החליטו לא רק לנסות ולרצות את הצופים שיכעסו על הדחתו, אלא גם נענו ככל הנראה לאיומי התביעה מצד גילי ואביו, רוני מיילי, על עריכה מגמתית של הריב בין מיילי וענת.

אין להתפלא, קשה לצפות ליותר מהעורך יורם זק, שמתיימר תמיד להגן על שלום גופם ונפשם של הדיירים המשתתפים בתוכנית, אך בעצמו היה אחראי לביזוי פומבי של המשתתפת דנה רון. כך דווח בזמנו בבלוג של צפניה:

אמש (שישי 11/2/11), יורם זק – עורך, במאי וקולו של "האח הגדול", לא שם לב שהמיקרופון שלו היה פתוח ולאוזני כל צופי ערוץ 20 פלט, כנראה לחבריו בקונטרול, "ערב טוב דנה. יש לך שלושים שניות לפנות אל הצופים בבית ולשכנע אותם למה את זו שרוצה שאני אשחק לה עם הבולבול בין השדיים".

להאזנה להערה המוקלטת של זק

כך או כך, מעמד הפרידה של האח הגדול  מגילי מיילי היה לא פחות ממרגש. שזור במחמאות שהאח הגדול, אותו מקפידה ההפקה לצייר תמיד כשקול ואובייקטיבי , לא חלק מעולם לאף מתמודד בכל ההיסטוריה של התוכנית, בינהן: "אני אוהב אותך, אתה מקסים" ועוד שבחים שנאמרו בקול נרגש, כמעט רועד.

הקלוז אפ המודגש על העיניים הכחולות של גילי היה מניפולציה מטרידה. כמעט שאי אפשר היה שלא להישבות בהן, נדמה היה שהן לחות, והיה קשה שלא להתפתות לרגע ולהאמין שהן מביעות חרטה. זה המקום להזכיר שהאב, רוני מיילי אשר הודח מהתוכנית בנסיבות כמעט זהות (לסבופוביה בוטה נגד לבנה "זוהרים") הביע בראשי חוצות חרטה אין קץ ואף הגדיל וטען שלסביות נקמו בו והשחיתו את מכוניתו – טענה שנחשפה כשקרית ומניפולטיבית. למרות הרושם שנוצר כאילו מיילי מתחרט על ההתבטאויות הרי שבפועל נלחמת משפחת מיילי על צדקתו של גילי ומגישה תביעה נגד הפקת האח הגדול. החלטה שכאמור, הביאה ככל הנראה לעריכה הרגשנית של סיקוונס סילוקו מהבית.

עוד אודות התביעה של משפחת מיילי נגד הפקת האח הגדול


עוד אודות התקיפה המפוברקת של רוני מיילי ע"י לסביות

ההשתלחות של מיילי בענת צאיג כללה חיקויים גסים שלה והתבטאויות כמו "כיעור", "מסריחה" ומשפטים דוגמת "את הולכת כמו גבר, ההורים שלך התבלבלו, את עלובה ומגעילה מקומך לא בעולם הזה, את בושה לקהילה העיראקית, את ערקית מסריחה כמו חרא, כל מה שיש ויהיה לך בעולם זה רק כלב, לסבית מסריחה ומכוערת, את תמותי לבד עם הכלב שלך" וכד' מילים דומות למילים שחלק האב, רוני מיילי ללבנה: את גבר, את לא אישה, אין לך ריח של אישה, אתה רוצה להשתין בעמידה, אתה תמותי רווקה בודדה בלי ילדים"

ענת צאיג

ענת צאיג

עם ההתעוררות (המבורכת) של התנועה הטרנסית והביסקסואלית בקהילה פחות ופחות מדברים על לסבופוביה, לעיתים נדמה שהאות ל' מהצירוף "להט"ב" נשכחה כליל, אבל כשהיא מרימה שוב את ראשה המכוער והאלים ברור לכל שהיא מעולם לא נעלמה לשום מקום.

 ע' קווירית,

hilazone.jpg