קול באישה ערווה (ג'אנגו ללא מעצורים)

1425315-41

וידוי: כל כך הרבה שנים נמנעתי באדיקות מסרטיו של טרנטינו בשל אלימותם, ששכחתי איזה קולנוען מעולה הוא. "ג'אנגו ללא מעצורים" הוא סרט חד, מרהיב ומעולה, וכמובן, בהתאם למסורת הטרנטינואית, אלים להחריד.

"ג'אנגו ללא מעצורים", זוכה האוסקר על תסריט לשנת 2013, הוא מערבון אשר עוסק בקריצה בטרגדיית העבדות של השחורים בדרום אמריקה. אין מי שליבו לא יחמץ או  יחרד מהזוועות המופיעות בסרט, מול היחס הלא אנושי שהוא מנת חלקם צורמת במיוחד ההתרפסות שנדרשים לה השחורים, להנהן ללא הפסקה ולהחריש בציתנות. לכן אין פלא שכאשר ג'אנגו מופיע, תחת חסותו של ד"ר קינג שולץ הלבן, משתאים הכל למראה הכושי הדברן והדעתן.

על הרקע הזה אי אפשר להתעלם מעיצוב הגיבורה הנשית הראשית (קארי וושינטון), אהובתו של ג'אנגו שהוא נלחם למען שחרורה. ג'אנגו מדמה לראות את דמותה בכל אשר הוא ושלץ פונים, פוסעת ומחייכת אליו בשתיקה. מרבית הסרט, ובמיוחד כאשר ג'אנגו מתענג על זכרה, דמותה אילמת, זאת למרות שאנו למדים שהאישה, ברומהילדה, יודעת לדבר אפילו גרמנית אשר לימדה אותה גבירתה לשעבר. לאורך הסרט היא דוברת לכל היותר רק את שפת העבדים, הציות והכניעות, זאת למרות שהמבקר אורי קליין מציין שכנהוג בקולנוע של טרנטינו, הסרט גדוש דווקא במלל רב, שרובו כתוב בסגנון מושחז.

יעל מונק מדברת על הצורך שחשיפת נקודת העיוורון של הטקסט הקולנועי בחשיפה של מאחורי הקלעים של הנשיות, הסיפור שלא סופר, הקול שהושתק. היא מבקשת להזכיר לנו שיחסים קולנויאליסטיים של דיכוי אינם מתקיימים רק בין גזעים אלא גם בין גברים ונשים. דווקא בסרט "ג'אנגו ללא מעצורים" אי אפשר שלא להצביע על הסתירה, שבין ההצגה הבוטה של גזילת זכויות אנושיות וצלם אנוש, המתבטאת גם באיסור על הדיבור, ובין שתיקתה הנשית של האהובה, המוצגת לנו באופן כה נעים וטבעי, ללא כל סייג.
לא ראיתי את סרטי קיל ביל המפורסמים ולכן לא אוכל לחרוץ את טיב יחסו של טרנטינו לנשים, נדמה שהוא נע בין המודעות (למשל האופן בו האישה מוחאת כפיים לבעלה, שנראה כמעט פארודי, או הסלואו מושיין ברגע בו מופיעה אחותו הלא יפה של קנדי, בעל המטע) ובין החוסר מודעות, המתבטא בסתירה המרכזית הזו של היעדר הדיבור העצמאי הנשי.

הקולנוע האמריקאי לדורותיו נשלט על ידי לבנים. סרט המופת של ד.וו. גריפית', שבישר את לידת המבע הקולנועי כפי שאנו מכירים אותו כיום, עסק בלא אחרת מאשר האדרת ארגון הקו קלוקס קלאן הרצחני וטבע לנצח את הגזענות כפרק מתולדות הקולנוע. ב"ג'אנגו חסר מעצורים", טרנטינו עוסק במורשת העבדות ומייצר שכתוב של ההיסטוריה הכאובה בעזרת מעין גיבור על פיקטיבי, בדומה כנראה למעשיו ב"ממזרים חסרי כבוד" (סרט נוסף שהעדפתי לא לראות ועסק במלחמת העולם השניה). מיותר לציין שאותו הקולנוע נשלט גם על ידי גברים ועוד חזון למועד בטרם נראה נשים ושחורים כאחד, משתחררים מהדיכוי התרבותי הזה. כך או כך, גם כאשר הוא שובינסט, טרנטינו הוא אינטילגנטי וחריף, ואני מצפה כעת בסקרנות להשלים את הצפייה בסרטי "קיל ביל" בהם הגיבור הראשי הוא אישה.

עד הפעם הבאה

ע' קווירית,

hilazone

מודעות פרסומת

תגובה אחת (+הוסף את שלך?)

  1. מעקב קישורים: נשים לבנות אינן יכולות (תגובה לליהי יונה על הקליפ של ריהאנה) | ע' קווירית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: