פמיניזם, אבהות וגבריות בשרק 3

כבר קשה לזכור, אבל הסרט "שרק" המקורי, משנת 2001, פרץ לתודעה כשהוא מתיימר להיות סרט אנימציה מודרני ומהפכני מבחינה טכנית ותוכנית כאחד: מפלץ כגיבור, טכניקה תלת ממדית ופסקול רוק רעשני וחדיש. למרבה הצער, הסרט השלישי בסדרה (2007), היה כבר שמרני כאחרונת הקלאסיקות המתקתקות של וולט דיסני.

LogoAcademicHelp

הד"ר יוסף פירסטטר ז"ל, היה מן החוקרים שהצביעו על מגמות הולכות ומתחזקות, מאז אירועי ה-11 בספטמבר, של חזרה לערכי השמרנות והמשפחה הגרעינית המאוחדת תחת שלטון האב, משפחה שבה נגזרים התפקידים מהביולוגיה: הגבר, בעל הפאלוס – להנהגת המשפחה, והאישה בעלת הרחם – להולדת ילדים ותחזוקת הבית. "שרק 3", כמו לא מעט סרטי ילדים המבקשים להסב נחת להורים שנגררו עם הילדים לסרט, כמו נוצר במיוחד כדי לקדם רעיונות אלה.

הקדימון (טריילר) לסרט

במרכז הסרט השלישי נמצא משבר אבהות – שרק חרד מהרעיון להפוך לאב בעקבות אכזבה שספג מאביו שלו (האב ניסה לאכול אותו). הוא מתוודע אל ארטי, נער דחוי ובלתי מקובל המיועד להיות יורש העצר, שסובל בעצמו ממשבר של דמות אב. כשנוצרים ביניהם יחסי אב ובן, השניים מצליחים לפתור את משבריהם זה בעזרתו של זה.

עלילה זו, המהווה את המוקד הרגשי של הסרט, אופיינית לאידיאולוגיה פטריארכאלית הדוגלת בשלטון האב במשפחה. הקונפליקט עם האב נמצא במרכזם של סרטים רבים כשהוא בלעדי לאבות ובנים, בנות לעולם אינן לוקחות בו חלק ואינן מקיימות תהליך התפתחותי מקביל מול אמהותיהן (לפחות לא כזה הנחשב לבריא וחיובי). הפסיכולוגיות השונות המיוחסות לאישה ולגבר הן נגזרות מפורשות של ההבדלים בין הגוף הנשי לזה הגברי. ה"היעדר" של תהליך רגשי מורכב כמו זה המיוחס לבנים, מבוסס על היעדר הפין של האישה, והוא הסיבה שחוקרים כפרויד ולאקאן נוטים לראות באשה יצור "בלתי שלם" שהתפתחותו לוקה בחסר.

החרדה מפני האבהות (חלום שחולם שרק)

גברים אמיתיים וחיות אחרות

snapshot20091017155521

בעוד שארטי ושרק נאבקים במשבר האב\אבהות שלהם (בהתאמה), נמצא בכל זאת גם מי שסובל ממשבר דמות אם בסרט. בהתאם לאידיאולוגיה של הסרט, מדובר באנטגוניסט (ה-"bad guy") הראשי של הסיפור, שגבריותו מוטלת בספק. הנסיך "מקסים" (prince charming) נענש בסוף הסרט לא רק על היותו מרושע (עובדה שלכשעצמה מוטלת בספק), אלא גם על כך שהוא יפה, גנדרני, חובב תיאטרון ונושא עיניים אל אימו במקום אל אביו. ההפך המוחלט משרק המייצג גבריות מחוספסת "אמיתית" שאינה ניתנת לעידון בשום אופן (למרות המאמצים). הערצתו של מקסים לאימו רומזת על קשר בלתי נמנע להומוסקסואליות, שכן פרוייד זיהה הומוסקסואלים כאנשים פגומים שלא השכילו להעתיק ולהעביר את הזדהותם מהאימא לאבא. כנ"ל איפיונו של מקסים כנרקיסיסט המאוהב בדמותו שבמראה (הומוסקסואליות מיוצגת לא פעם באמצעות נרקיסיזם). מקסים הוא גבר פגום: "נשי" במחוותיו, בשיערו הבלונדיני הרך והגולש (המזכיר פרסומת לשמפו), בקול השירה הדקיק שלו, בעובדה שאומרים לו שהוא אינו נלחם "כמו גבר" (רמיזה בוטה שהוא אינו ראוי להיחשב ככזה). שרק מקניט אותו על הגרביונים שהוא לובש: "זה בא גם במידות של גברים?". סמליות רבה יש לעובדה שמקסים מגולם\מדובב במציאות על ידי השחקן ההומוסקסואל רופרט אוורט.

snapshot20090907134447

ההזדהות עם האם (בתמונה התלויה על המראה) מייצרת השתקפות מעוותת

שרק, בהשוואה למקסים, הוא הגבר-חיה הקלאסי: בהמה מגרבצת, מלוכלכת ותוקעת פלוצים. לכאורה דימוי מעליב ביותר, אולם למעשה מדובר במודל גברי משחרר שמאפשר ומאשר למזדהים איתו כל התנהגות, בלתי מעודנת ככל שתהיה. המסר העולה בבירור מההתמקדות בדמות הגבר-אב והניגוד בין מקסים הרע לשרק הטוב, הוא הטפה בדבר חזרה לגבריות הישנה השלטת, האנטי מטרוסקסואלית, אנטי מתוחכמת ואנטי נשית, ושחרור הגברים מהעידון והאיפוק שנכפו עליהם בעידן המודרני. בהתאם לכך, כותרות הסיום של הסרט מלוות בשיר שבין מילותיו: "אני רוצה להודות לך שנתת לי להיות אני עצמי".

Untitled

המאמצים לעדן את גבריותו של שרק אשר עולים בתוהו

מדוע בעצם הסרט מגנה כל כך את הנסיך מקסים? הלוא הוא בסך תובע לעצמו את "הסוף טוב" שמגיע לו, או, כפי שהוא מתריס בפניי שרק: “it was supposed to be my happily ever after!”. הבעיה היא שבמאפייניו החריגים מגדרית, מקסים מייצג היפוך סדרי עולם, במסגרתו הוא מנסה גם להנהיג מרד של דמויות הרשעים ממגוון אגדות – מקפטן הוק ועד לזאב הרע.  בסופו של דבר, הנבלים נענים לשרק וארטי, משליכים את כלי הלחימה שלהם ומחזירים את עצמם לסדר ה"נכון". מקסים, לעומת זאת, מסרב להתפשר. הוא רוצה למלוך על הממלכה, למלא את תפקיד המנהיג על אף חריגותו המגדרית, ואת זאת הסרט מסרב לאשר. מדוע נשלל רצונו של מקסים, בזמן שהמסר המרכזי מדבר על קבלה עצמית? מאחר שהסרט תוקף גבריות "בלתי תקינה". ארטי ושרק מאשרים את עצמם כגברים באמצעות הפלתו וחיסולו של הגבר הפגום. בסוף הסרט, ארטי זוכה במלוכה ושרק באבהות –  תפקידים שהסרט מצייר כמקבילים זה לזה. בעת ריב מתבלבל שרק וצועק על ארטי: "אנו חוזרים הביתה ואז אתה הולך להיות אבא" ולא "מלך".

LogoAcademicHelp

  פמיניזם בסרט

מה בדבר הדימוי שמציע הסרט לנשים? במבט ראשון אין ספק שפיונה היא גיבורה יוצאת דופן במראה. לכאורה, פיונה מהווה מודל נשי משחרר המקביל לזה ששרק מייצג, מודל המתנגד למיתוס היופי הנוקשה של נשים. אולם, אין המודל הזה נושא מסר פמיניסטי. הנשים היפות שחוברות לפיונה – שלגיה, סינדרלה, רפונזל והיפיפייה הנמה – מוצגות כולן באור מיזוגיני ולעגני. כ"דרכן של נשים", הן שונאות זו את זו ואת עצמן (סינדרלה רבה עם בבואתה ברצפה: "תשתקי!" לא, את תשתקי!"). יופיין מוצג כנגזרת של שטחיות ואגוצנטריות. על רקע זה יתרונותיה של פיונה מובלטים בנקל ובמיוחד אחד מהם: היא איננה חוששת מהולדה וטיפול בתינוק שעלולים לגרום לה לאבד את גזרתה או להוסיף קמטים וורידים. חברותיה היפות והשטחיות מנסות להעניק לה מתנות שיגאלו אותה מהמטלה (שלגיה, למשל, מביאה לה גמד-מטפלת שיטפל בתינוק במקומה) ומזהירות אותה מהתוצאות הקרבות: "את עייפה כל הזמן, את מתחילה להזניח את עצמך. קמטים, סימני מתיחה, תגידי שלום לרומנטיקה". אך פיונה, בניגוד אליהן, אינה פוחדת להקדיש את חייה וגופה למשימה. נשים אמנם אינן נמדדות בסרט על פי מידת יופיין, אך הן כן נשפטות לטוב ולרע על פי תכונה אחרת הקשורה לגופן: נכונותן ללדת ילדים.

 snapshot20091017155348

העלילה הכמו-פמיניסטית, שבמסגרתה הנשים מצליחות להיחלץ מכלאן בעצמן, דומה יותר לפרודיה על פמיניזם. אכן היוצרים לא התאפקו וברגע בו הנשים מחליטות לצאת לפעולה שילבו בצחוק דימוי של חזייה עולה בלהבות. "הלחימה" של  הנשים מצטמצמת לעמידות קרב סטטיות ופוטוגניות סטייל לוסי לו, קמרון דיאז ודרו ברימור ב"המלאכיות של צ'רלי", ובסופו של דבר הן כלל לא נלחמות אלא רק מדגמנות פוזות פוטוגניות של "לחימה".

snapshot20091017155759

הסרט מקיים דיון הקשור לגוף האדם כפי שבא לידי ביטוי בעלילה חילופי גוף בין "דונקי" החמור ו"פוס" החתול, וכך גם שילובן של זוג טרנסג'נדריות בתפקיד הלא מחמיא של האחיות החורגות של סינדרלה. כך מחזק הסרט את הדיון בהוקעה של גופים "בלתי מתאימים".

snapshot20091017155151 .

snapshot20091017161046

לעומת זאת מימוש של גברים ונשים את תפקידם המגדרי, דהיינו, הקמת משפחה שבראשה האב, היא לפי הסרט הדרך בה יכול גם הנער או המפלץ הדחוי ביותר, להיעשות למלך. דמותו השנואה של הנסיך מקסים מדגימה את הוקעת "חוסר התקינות" המגדרי. כשהנסיך מקסים נקבר בסיום תחת תפאורת המגדל בהצגה שהוא עצמו הפיק, בוקעת מפיו מלה אחת בלבד, המנציחה את פגימותו:  "mommy!" ("אמא'לה"), ואז הוא נבלע בחלון המגדל הקורס עליו, שראה באופן סימבולי כנקב השחור. בשני משפטים, זה המסר שמבקש הסרט להעביר: ילד רוצה לאמא, גבר עושה ילדים.

 ע' קווירית

LogoAcademicHelp

מודעות פרסומת

מייסד "ארץ חדשה" מעדיף אותן זונות (רני בלייר, "פרשת השבוע")

תגיד, מה העניין שלך עם נשים?

מה העניין עם נשים?

נגיד, סיפרתי לחברות שלי שאתה בא אלי. התעלפו.

אני מאוד אוהב נשים.

אין לתאר. אתה אפילו לא טורח להעמיד פנים שזה מביך אותך.

אני אוהב נשים. אני סבור שאתן הגזע העליון. והחזק.

(רני בלייר, מתוך שיחה עם איילת שני, עיתון הארץ)


ארץ חדשה
 , שהוקמה ע"י אלדד יניב והבמאי רני בלייר, היא מפלגת שמאל ראדיקלית הרואה את שורשיה במחאת האוהלים. כמייסד ופעיל צדק חברתי עפ"י הצהרתו, מצאתי לנכון להתעכב על פרי יצירתו של בלייר, הסדרה "פרשת השבוע", אותה יצר עם ארי פולמן לפני שנים מספר. מאפיין בולט בעונה השניה, שזכה לתשומת לב בזמנו, הייתה העובדה הבלתי נעימה, שכל אחת ואחת מדמויות הנשים בה ענתה להגדרה "כלבתא" ושהסדרה לא נטתה חסד לאף דמות נשית. אולי יש מי שימצא בכך פגם או ניגוד אינטרסים. בחרתי סצנה, מייצגת לדעתי, שבמידה רבה תמצתה את רוח הסדרה של בלייר, במאי מיומן ואידאליסט מבטן ולידה (בין יצירותיו האחרונות: הסדרה "שביתה" שהתכתבה עם המחאה החברתית).

אחת מהדמויות בסדרה היתה הגר, בגילומה האנטיפתי של קרן מור ("הבורגנים") אשתו המסרסת וקרת הלב של נאווי  המיוסר (מנשה נוי) הדומה באופן חשוד לבלייר עצמו. הגר יורדת ומקצרת את חייו של נאווי כי היא מרוויחה יותר ממנו. היא עצמה קפיטליסטית צינית שמנצלת את מלחמת לבנון השנייה לרווחים נאים. כדי להשלים את הדימוי האנטי גברי שלה היא מנהלת באופן "סמלי" בר לסביות, בו היא מרוויחה הון מתושבי הצפון שברחו אל תל אביב.

נאווי מנסה להתרחק מאישתו הרעה אל זרועות מאהבת,  אבל גם המאהבת שלו בוגדת בו ומתלוננת על שאינו מתקלח. רדוף הזיה של אביו שמסביר לו כי היה תינוק שמן מכדי לשאת אותו על הידיים, מגיע נאווי לזונה ומספר לה על שאיפתו להיות מוחזק כמו תינוק כשתעשה לו ביד. הזונה קוראת הישר למחשבותיו ולליבו וכמו משלימה את משפטיו: "תינוק שמן".  בסצנה הוא משליך עליה את שומנו וסירחונו והיא, כאישה הטובה היחידה בסדרה, מקבלת אותם ואותו ללא סייג או עוררין ומעניקה מעט מרגוע לנפשו המיוסרת (שחלק נכבד מסבלותיה מקורו בנשים שבחייו) .

snapshot20090523191533

שמירה על יחסי סובייקט אובייקט בצילום

snapshot20090523191112

האירוטיזציה של הסצנה כוללת תאורה כחלחלה, דימויים אקזוטיים ומעברי "דיזולב" (תמונה על תמונה המתחלפת לאיטה) רכים. הצילום בו הזונה מאוננת לנאווי מדגיש את קמטי הצער והסבל במצחו. האופן בו היא נושאת את ראשו על זרועה מזכירה כמעט דימוי פייטה של מריה- האם והבתולה הקדושה, מערסלת את ישו המת, לאחר שהורד מן הצלב. הגבר הוא הקרבן הקדוש ואילו הזונה טובת הלב, היא האם/האישה הטהורה היחידה, בניגוד גורף לכל האחרות, וטהורותה נגזרת ממקצועה בו היא מחויבת להיעתר ולהתמסר בכל מאודה וללא תנאי לגבר זר, גם אם אינו מתקלח.

snapshot20090523191951

דימויים אקזוטיים המתבטאים גם בחלוק של הזונה

המילים של ג'וני קאש נשמעות ברקע ומתייחסות לייסוריו של נאווי:

I hurt myself today,To see if I still feel. I focus on the pain, The only thing that's real

 כאשר נאווי גומר מתמקדת המצלמה בפניו עד שהזונה נעלמת לגמרי מהפריים ובכך מסיימת תפקידה. מכאן ממשיכים שוב לתיאור ייסוריו הקיומיים של נאווי, ייסורים שאינם משאירים כל מקום לתהות על אותה זונה, מקורותיה וגורלה. לבעיותיה שלה אין כלל קיום בנרטיב של הגיבור המיוסר, גם אם הוסיף עליהן.

snapshot20090523191246

מיוסר (מתוך הסצנה, פרשת השבוע, עונה 2)

Untitled

בלייר

הבעייתיות בסצנה הנ"ל תהיה אולי מובנת לפעילי צדק חברתי אמיתיים ומי שמכיר בקשר בין זנות ואי צדק חברתי/עוני אבל מטריד ממנה היה האפיון הגורף העקבי של כל הנשים פרט לזונה כ"כלבתות". פרשת השבוע היתה סדרה איכותית של יוצרים אינטילגנטיים ומודעים ביותר. אי אפשר היה לחשוד בה בחוסר קוהרנטיות ואי אפשר שלא לתהות  אם בלייר תופס כך את כל הנשים בחייו, כולל אלה הקרובות לו, ואיך ייצג נשים בכנסת אם ככה הוא תופס אותן, ללא יוצאות מן הכלל (למעט הזונות).

ע' קווירית,

hilazone

*הערה: אודה מאוד למי שיצליח לאתר את הכתבה שהזכירה את העונה השניה של "פרשת השבוע" וגינתה בפירוט את דמויות הנשים בה.