החומרים מהם עשוי אונס קבוצתי ("אחד משלנו"-אורי ברבש)

oneofus

אהבה מקודשת בדם

שיא הבהמיות בסרט הכמו רגיש "אחד משלנו" (אורי ברבש, 89'), הוא בסצנה בה אלון אבוטבול משגל את דליה שימקו כנגד הקיר עליו מוקרנות שקופית חבריו, שאחד מהם נהרג. הסצנה הזו מביאה לשיא, תרתי משמע, את האוננות הבלתי נגמרת על מיתוס אחוות הגברים המקודשת בדם שטווי בגסות לאורך כל הסרט, מיתוס שבו שימקו משמשת כלא יותר מאביזר שתפקידו לקודד את המשגל שמתקיים בין אבוטבול לתמונת רעיו האמיצים. גם הפעם, האישה אינה אלא "אליבי" למערכות היחסים הגבריות מלאות הפאתוס שבסרט. הערצתו של הסרט לגבריותם מביאה אותו לזגזג בין אחווה גברית, שאישה לא תבין או תדע לעולם, ובין הומוסקסואליות. "את לא צריכה להיות צינית. בראש שלי הם מחוברים. ואת לא יכולה להבין את זה בכלל". מסביר אבוטבול לשימקו ומרחיב עוד ועוד על חברותם האבירית תוך שהוא ממשמש את שדיה. לפי ברבש, נפלאה החברות בין גברים מאהבת נשים. האישה היא רק סטטיסטית, בדרמה של הרעות הגברית המקודשת. למעט מלהוות סימן להטרוסקסואליתם, אין לה כל תפקיד אחר ולכן הופעתה מצטמצמת באופן נצלני לרמת השדיים והכוס. הרדוקציה הזו של האישה לאיברים ביחד עם כל האחווה הגברית המשתפכת הזו היא החומרים מהם עשוי אונס קבוצתי. החיילים מקבלים שיעור בטופוגרפיה באמצעות תמונה של אישה ערומה. כשהמפקד מצביע על הווגינה החיילים מדקלמים "ואדי" ועל פיטמה – "גבע". האישה כיעד להסתערות קבוצתית. הרי כל כך הרבה אחווה גברית יש שהיא לא משאירה מקום לשום דבר אחר, מהאישה נשאר לקחת רק את איבריה לבדם, והכל עושים ביחד בשם האחווה הזו, גם מזיינים. ועוד לא דיברנו על האנלוגיה הבלתי נמנעת בין אונס וכיבוש שמתבקשת מהדימוי הזה של ההסתערות הקבוצתית על היעד שעבר רדוקציה.

אחד משלנו1

מורשת קרב: "ואדי", "גבע"

אלמלא התכנים המבזים האלה אולי היה מקום להעריך את טשטוש הגבולות בין הומואירוטיות להומוחברתיות (היא מיתוס אחוות הגברים ההומופובי בבסיסו) שמייצר ברבש הבמאי. כשיותם (אבוטבול) מבקר את רפא (שרון אלכסנדר) הפצוע, הוא מזנק למיטתו, נושק לו ממושכות על שפתיו ופונה אליו בנקבה: "מה שלומךְ?". הוא מנסה לשווא לשכנע את רפא לחזור ליחידה המשותפת: "בוא נעביר קו על הכל ונתחיל מחדש. קיבינימט רפא! האוהל שלי נהיה ריק בלי כל הסמרטוטים שלך. אתה יודע מה? הביצים שלי מתגעגעות לברך שלך. אפילו הריח של המלק (תרופה) שלך חסר לי". למרות הכל הם בכל זאת הטרוסקסואלים, לכן בהזדמנות אחרת כשהם חבוקים יחדיו הם שרים: "מה אני רואה? מה אתה רואה? אני רואה כוס נפוח ולידו זין מתוח!".

oneofus2

הרעות

ביזוי נשים הוא רק אחת מהסיבות שבגללן הסרט מקומם. סיבה אחרת היא יומרנותו לצייר את דמות החייל הרגיש והמתייסר. כפי שהגדירה יעל ישראל במאמר "דמות הגבר בקולנוע הישראלי: "גם לצברינו החמודים הגברים שבגברים מותר להזיל דמעה […]בהתאם לערך ה"יורים ובוכים", שמאפיין את מוסר הלחימה של צה"ל.[…] "למרות מוסרניותם הנעלה, שמאלה במפה הפוליטית, גיבורים אלה עדיין מתקשים לוותר על סממן הגבריות הכי בולט: הפייטריות. המלחמה נותנת להם את האפשרות לחבור בחבורות גבריות הומוגניות, להתפרק בהומור גברי ובקודקס גברי הזר לגמרי לנשים, ולשמור בלהט על שמורת הגבריות הקדומה. זהו טווח בטוח לגמרי של פולחני גבריות מקומית. […]אכן יורים ובוכים, אז למה נדמה שבעצם הם די נהנים?"

ניתן לצפות בסרט המלא כאן ולהתרשם הן מהחיבה הגברית שמרעיפים הגיבורים זה על זה והן מהודעת דובר צה"ל הפותחת את הסרט: 

ע' קווירית

logo.jpg

מודעות פרסומת

8 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. pinkfeminist
    דצמ 24, 2012 @ 15:05:58

    אין לי מה לומר, פרט ל-בראוו.
    עוד לא ראיתי את הסרט, ואני עכשיו בטריגרים משלי, אז לא אטרגר את עצמי ביוזמתי.
    אבל זה מרגיש לי מאוד דומה לתחושות המגעילות שהיו לי כשראינו בכיתה את "מציצים".

    כתוב מצוין.

  2. queereyeworld
    דצמ 24, 2012 @ 15:15:53

    תודה! אבל מוכרחה לציין ש"מציצים" הוא דווקא לא סרט מיזוגני או מבזה נשים אלא דווקא עוסק בנלעגות והאינפנטיליות הגברית ומציג אותה במערומיה.

  3. pinkfeminist
    דצמ 24, 2012 @ 17:42:03

    אני חולקת עלייך. גם אם הגיבורים בסרט הם דמויות אנטי-גיבור, עדיין קיימת שם חברה גברית שמבזה נשים, והיא באה לידי שיא בסצנת ה"יבוא לך דינה, יבוא לך." אונס/ניסיון אונס שהולכת שם (לא נשארתי עד סוף הסצינה אלא יצאתי מהכיתה, אז אני לא זוכרת איך היא נגמרת).

    שוב, לא ראיתי את הסרט שהצגת, אז אני לא יכולה להשוות. אבל התחושות שעלו בי דומות.

  4. מעקב קישורים: לשבור שתיקה « האחות הגדולה
  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    מרץ 21, 2013 @ 15:58:09

    הכל נכון לדעתי, חוץ ממושא הביקורת – אפשר לבוא בטענות למציאות, לא לסרט שמשקף אותה.

  6. queereyeworld
    מרץ 21, 2013 @ 16:47:41

    אבל סרט לעולם אינו משקף את המציאות הניטראלית אלא את עולמו והשקפותיו של היוצר שבורא את העולם הקולנועי כרצונו. לא היה מעוניין יכול היה להציג את המציאות הזו במבט ביקורתי.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    מרץ 22, 2013 @ 02:09:03

    בשביל המבט הביקורתי יש לנו אותך, ולדעתי הוא בהחלט "מרים להנחתה" של ביקורת כזאת בסצינת הסקס המדוברת. ברבש משקף נאמנה את הישראליות הלפידית.

  8. queereyeworld
    מרץ 22, 2013 @ 04:22:23

    אבל ממתי אנחנו משחררים שוביניסטים מאחריות? יצירת סרטים פוגעניים מסוג זה היא לא כוח טבע וסרט כזה מפעפע כמו רעל ומקדם יחס פוגעני לנשים כנורמה. זה מסמך שמקף את תפיסת עולמו של היוצר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: