8 נשים או כלבה תככנית: המיוזיקל

אזהרה: הטקסט מכיל ספוילרים!

8 femmes0

Eight femms

המיוזיקל הצרפתי "8 נשים" (פרנסואה אוזון, 2002) הינו סרט מרהיב כמעט באותה מידה שהוא מקומם. על אף שהוכתר על ידי הביקורות האוהדות כמחווה לנשיות על כל גווניה, בפועל כל דמויות הנשים בו מבוססות על סטריאוטיפים פוגעניים והינן תככניות, מניפולטיביות ובוגדניות. טבען זה משמש כתירוץ למעשה אלימות קיצוני  בסוף הסרט כאשר אבי המשפחה שם בסוף הסרט קץ לחייו לנגד עיניהן של כל הנשים, כולל בנותיו הצעירות.

 אותו אב, כמו בסרטים הוליוודיים רבים, מוצג כקורבן האולטימטיבי של התככנות הנשית הנצחית. גם כשבפועל מתברר שבגד בכולן ואף הכניס את בתו שלו להיריון, אין הסרט מייחס כל ביקורת למעשיו שלו. במסווה של מחווה לנשיות מציג הסרט את דמויותיו הנשיות כהרסניות ומסוכנות מעצם טבען הנשי. המסר הבלתי נעים העולה מבין השורות, הוא שטוב עושים אלה שמקדימים לרצוח אישה בטרם תטריף עליהם את דעתם (ואכן, גברים לא מעטים אף מגשימים ציווי זה במציאות). דמות האב הפטריארך נותרת מוסתרת כל הסרט ועובדה זו מעניקה לה ולמעשה ההתאבדות מימדים מיתיים כמעט. למרות מעשיו הקיצוניים הוא מוצג כקדוש מעונה.

8 femmes4

הבת ה"טום בוי" (Ludivine Sagnier)

 האישה היחידה אשר שומרת אמונים מוחלטים לאב היא בתו הצעירה, שעל שום כך היא מאופיינת כטום בוי ונעדרת במכוון כל מאפיינים נשיים. מלבדה, היחידה שאיננה מצודדת במובן ההוליוודי של המלה (וגם אינה עוברת מהפך חיצוני במהלך הסרט) היא המשרתת השחורה וכבדת המשקל, שאנל, המנהלת רומן עם פירט, אחותו של האב. שאנל נחותה משאר הנשים בסרט מכל בחינה: מעמדית, גזעית וחיצונית ואת דימוי הנחיתות הזו מצמיד הסרט ללסביות שלה. גילוי נטייתה מתקבל ע"י הנשים בזעזוע. היא מנסה לחבק את פירט אך זו הודפת אותה והיא כורעת תחתיה על ברכיה בעליבות שעה שכולן ניצבות סביבה זקופות. הלסביוּת של שאנל מוצגת כנובעת מחוסר ברירה עקב מראה החיצוני. אמירה זו טמונה במפורש גם בסולו שהיא שרה: "בכדי לא להיות לבד, בנינו קתדרלה, סגדנו לצלב, האמנו בסיפורי פיות, בכדי לא להיות לבד, נערים אוהבים נערים ונערות אוהבות נערות" (התרגום המדויק אמנם שנוי במחלוקת אך המסר מועבר מההקשר הכללי).

8 femmes6

המשרתת הלסבית (Fermine Richard)

בעוד שהלסבית האמיתית בסרט היא דמות טרגית, הסרט מאפשר הצצה פוטוגנית ללסביות מסוג אחר  – הנשיקה של פאני ארדן (פירט) וקתרין דנב (אם המשפחה) היא אקט אשר מספק מצד אחת את המציצנות הסטרייטית ובה בעת ניתן להכחישו בטענה שאין מדובר בלסביוּת "אמיתית" (שהוגדרה עפ"י דמותה הנחותה של שאנל). פירט עצמה היא סטריאוטיפ ביפובי מוכר: פאם פאטאל המפתה את שני המינים, וכחלק מ"ההפקרות המינית" המאפיינת לכאורה ביסקסואליים נרמז שהיא אינה בוחלת אף ביחסיי גילוי עריות עם אחיה. לטענתה היא בוחרת בנשים מאחר וגברים אמללו ואכזבו אותה, דהיינו' בחירתה בנשים נעשית "לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן", כך נשארים הגברים למעשה, במוקד השליטה במיניותה. סטריאוטיפ נוסף הקשור לפנטזיה גברית על לסביות, מתגשם כשפירט ואם המשפחה מתעמתות,ובמהרה, כמקובל בפנטזיה הנפוצה, הופך המאבק להתעלסות שמופסקת רק בשל כניסתן הפתאומית של הנשים האחרות.

הביסקסואלית הפתיינית

הביסקסואלית הפתיינית (Fanny Ardant)

snapshot20090921232517

הנשיקה

עוד אודות הסרט:
http://en.wikipedia.org/wiki/8_Women

ע' קווירית
hilazone

מודעות פרסומת

2 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. שרית
    דצמ 11, 2012 @ 17:26:55

    לא ראיתי את הסרט ואחרי הביקורת הזאת גם לא אראה כי אין לי כח להתעצבן!
    מעניינות אותי דעותיך לגבי הקמפיין החדש של מרצ שמחריד בעיני:

  2. queereyeworld
    דצמ 11, 2012 @ 20:07:11

    אמנם זה שימוש קצת נצלני בפרובוקציה הלסבית, אבל דווקא אין לי תלונות מיוחדות. יש אומץ מסויים בללכת על הנישה הצרה יחסית שלא נרתעת מלהט"בים. מה הפריע לך?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: